“אילו ה׳ לא היה עוזר לי, כבר הייתי בדממת הקבר” (תהילים צ״ד:י״ז).

ישנם רגעים בחיים שבהם נדמה שהכול קורס בבת אחת: חלומות מתנפצים, תפילות נראות כאילו אינן נענות, והלב, הנמחץ תחת נסיבות החיים, כבר אינו יודע לאן לפנות. בשעות כאלה, המחשבה הופכת לשדה קרב. מחשבות שליליות, תסכולים, משאלות שלא התגשמו ותחושות של חוסר אונים משתלטים. והגרוע מכול הוא שכאשר אנו זקוקים יותר מכול להכוונה, אנו מתפתים לקבל החלטות פזיזות, רק כדי להקל את הכאב. אך פעולה מתוך דחף כמעט לעולם אינה מובילה אותנו אל הפתרון — וכמעט תמיד מרחיקה אותנו עוד יותר ממה שאלוהים רוצה לעשות.

הכוח האמיתי ברגעים כאלה אינו טמון בעשייה מיידית, אלא בכניעה. להישאר בשקט, לבטוח ולהפקיד בידי אלוהים את רצונותינו — כל אלה דורשים אומץ רב יותר מכפי שרבים מדמיינים. השקטת הנפש בתוך הכאוס היא תרגיל רוחני עמוק. במקום הזה של כניעה מתחיל הריפוי הפנימי. המחשבה נרגעת, הרוח מתחזקת, ואנו מתחילים לראות בעיני האמונה. עמדה ענווה זו פותחת את הדרך לרוח אלוהים לתמוך בנו ולהוביל אותנו בבטחה.

אך אין אפשרות לחיות את המציאות הזאת ללא ציות. המקור האמיתי היחיד לכוח, לשלום ולהכוונה נמצא בנאמנות לתורת אלוהים. הוראותיו אינן משתנות, אינן נכשלות ואינן תלויות במה שאנו מרגישים. כאשר אנו מחליטים לציית — גם כשכואב, גם כשאיננו מבינים — מתרחש דבר על־טבעי: רוחנו השברירית מתאחדת עם כוחו של הבורא. איחוד זה הוא שמרים אותנו, מחזק אותנו ומוביל אותנו צעד אחר צעד אל חיי הנצח. הציות לתורת ה׳ אינו עול; הוא הדרך הבטוחה היחידה בתוך כל סערה. — ויליאם אלרי צ׳אנינג. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אלוהים יקר, נכון הוא שלעתים קרובות אני מוצא את עצמי מוקף במאבקים פנימיים, בחוסר ביטחון ובהחלטות קשות. כאשר החלומות נראים קורסים ותשובותיך נראות מתעכבות, לבי מתבלבל ומחשבתי מתמלאת במחשבות שאינן באות ממך. בשעות כאלה אני מתפתה לפעול מתוך דחף, בניסיון להימלט מן הכאב בכל דרך — אך בסופו של דבר אני מתרחק מרצונך.

אבי, היום אני מבקש ממך להשקיט את נפשי ולעזור לי לבטוח בך יותר מאשר ברגשותיי. אני רוצה ללמוד להמתין בשקט, להישען עליך בענווה ולהקשיב לקולך בתוך הכאוס. אני יודע שאיני יכול לנצח במאבק הזה בכוחות עצמי. לכן אני מבקש ממך אומץ לציית גם כשאינני מבין. תמוך בי ברוחך והולך אותי בדרכיך הנצחיות.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך על היותך הסלע האיתן שלי כאשר הכול סביבי קורס. אתה נאמן גם כאשר אני חלש; ותורתך, ה׳, היא המגדלור המוביל אותי בחזרה כאשר אני הולך לאיבוד בתוך הסערות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המצפן שאינו כושל, אפילו בלילות החשוכים ביותר. מצוותיך הן כנהרות חיים המרעננים את הנפש העייפה ומטהרים את הלב המיוסר. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.