“אני האל הכול־יכול; התהלך לפניי והיה תמים” (בראשית 17:1).

מרשים להתבונן במה שמתרחש בנשמה המקדישה את עצמה באמת לאדון. גם אם התהליך אורך זמן, השינויים עמוקים ויפים. כאשר אדם מקדיש את עצמו לחיים של נאמנות לאלוהים, מתוך רצון כן להשביע את רצונו, משהו מתחיל להשתנות מבפנים. נוכחותו של אלוהים נעשית קבועה וחיה יותר, והמעלות הרוחניות מתחילות ללבלב כפרחים באדמה פורייה. אין מדובר במאמץ ריק, אלא בפרי הטבעי של חיים שבחרו ללכת בדרך הציות.

סודו של השינוי הזה טמון בהחלטה יסודית אחת: לציית לתורתו האדירה של הבורא. כאשר נשמה בוחרת לחיות בהתאם למצוות שמסר אלוהים באמצעות נביאיו, היא נעשית גמישה בידיו של היוצר. היא כמו חֵמָר בידיו של הבורא, מוכן להתעצב לכלי לכבוד. הציות יוצר רגישות, ענווה ויציבות, ופותח את הלב להשתנות באמצעות האמת. הנשמה המצייתת אינה רק גדלה — היא פורחת.

ומה מפיק הציות הזה? ברכות אמיתיות, הצלות ניכרות, ומעל הכול — ישועה באמצעות בן האלוהים. אין הפסד בדרך הזאת — יש בה רק רווח. מה שאלוהים שומר עבור המצייתים לו גדול מכל דבר שהעולם יכול להציע. לכן אל תהססו: קבלו היום את ההחלטה להיות בן צייתן. כי כאשר אנו מוסרים את עצמנו לרצונו של אלוהים, אנו מגלים שדווקא שם נמצאים החיים האמיתיים. —מעובד על פי חנה ויטאל סמית. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אב יקר, אני מודה לך על שכל נשמה המבקשת אותך בכנות משתנה על ידך. אני רוצה להיות נשמה כזאת — מוקדשת, צייתנית ומוכנה לחיות לא לפי רגשותיי, אלא לפי האמת שלך. יהי רצון שנוכחותך תעצב בי את כל מה שמשביע את רצונך.

אדון, אני מוסר את עצמי כחֵמָר בידיך. אינני רוצה להתנגד לרצונך, אלא להניח לך לעצב ולשנות אותי באמצעות הציות לתורתך האדירה. יהי רצון שמצוותיך הקדושות, שנמסרו באמצעות הנביאים, יהיו למדריכי היומיומי, לשמחתי ולהגנתי. הוביל אותי לבגרות רוחנית, כדי שאחיה ככלי לכבוד לפניך.

הו, אל קדוש מכול, אני עובד אותך ומשבח אותך, כי נאמן אתה לגמול למצייתים לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כנהר של קדושה, המטהר ומעצב את הנשמה בסבלנות ובאהבה. מצוותיך הן כזרעים נצחיים, שכאשר הם נזרעים בלב כן, הם פורחים למעלות ולחיי עולם. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.