“וּגְדוּלַת עֻזּוֹ הַבִּלְתִּי נִתֶּנֶת לְהַשְׁוָאָה אֲשֶׁר הִיא לָנוּ הַמַּאֲמִינִים, לְפִי פְּעֻלַּת עֻזָּתוֹ הַגְּבוֹרָה” (אפסים א:19).
שורש הנטוע באדמה הטובה ביותר, באקלים האידיאלי ומקבל את כל מה שהשמש, האוויר והגשם יכולים להציע, עדיין אינו מובטח שיגיע לשלמות. אולם הנשמה שמבקשת בכנות את כל אשר אלוהים רוצה להעניק, נמצאת בדרך בטוחה הרבה יותר לצמיחה ולמלאות. האב תמיד נכון להרעיף חיים ושלום על אלה שמבקשים אותו בכנות.
אין נצר המתמתח אל השמש שיש לו ודאות כה רבה לתשובה כמו לנשמה הפונה אל הבורא. אלוהים, שהוא מקור כל טוב, מתקשר בעוז ובאהבה עם אלה שבאמת רוצים להשתתף בנוכחותו. במקום שיש שאיפה כנה וצייתנות חיה, שם אלוהים מתגלה. הוא אינו מתעלם ממי שמבקש אותו באמונה ובענווה.
לכן, חשוב יותר מהסביבה שמסביב היא כיוון הלב. כאשר נשמה כורעת בפני רצון אלוהים ומחליטה ללכת בדרכו האדירה, היא מקבלת חיים מלמעלה. מצוות ה' הן דרכי אור לכל הבוטחים בו. לציית בכנות הוא לפתוח את הווייתך לכל מה שהבורא רוצה להרעיף. -מעובד מוויליאם לו. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מודה לך על היותך כה נגיש ותמיד מוכן לקבל אותי. בעוד דברים רבים בחיים אינם ודאיים, נאמנותך לעולם אינה נכשלת. אם אבקש אותך בכנות, אני יודע שתבוא אלי באהבה ובעוז.
אני רוצה שלבי ישאף יותר לנוכחותך מכל דבר אחר בעולם הזה. למד אותי להושיט את נשמתי אליך, כפי שהצמח נמתח אל השמש. תן לי רוח צייתנית, שאוהבת את דרכיך ובוטחת במצוותיך. איני רוצה לחיות בשולי רצונך.
הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך על שאינך דוחה אף נשמה כנה. אתה מתקשר עם אלה שאוהבים אותך ומצייתים לך, ואני רוצה לחיות כך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כגשם החודר לאדמה ונותן חיים בשפע. מצוותיך הן כקרני שמש שמחממות, מדריכות ומחזקות את דרכו של הצדיק. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
