המיתוס של 613 המצוות והמצוות האמיתיות שכל עבד אלוהים חייב לשאוף לקיים
אי הבנות נפוצות
פעמים רבות, כשאנחנו מפרסמים טקסטים על הצורך לקיים את כל המצוות של האב ושל הבן לשם ישועה, חלק מהקוראים מתרגזים ומגיבים באמירות כגון: “אם כך, נצטרך לקיים את כל 613 המצוות!”
תגובות כאלה חושפות שלרוב האנשים אין מושג מה מקורו של מספר המצוות המסתורי הזה — שאיש מעולם לא ראה בכתבי הקודש — או מה הוא כולל בפועל.
הסבר על מקור המיתוס
במתכונת של שאלות ותשובות
בלימוד זה נסביר את מקור המיתוס במתכונת של שאלות ותשובות.
נבהיר גם מהן מצוות אלוהים האמיתיות המופיעות בכתבי הקודש, שכל אדם הירא את אלוהים האב ומקווה להישלח אל בנו לשם סליחת חטאים צריך לשאוף לקיים.
שאלה: מהן “תרי״ג המצוות” כביכול? תשובה: המספר 613 מגיע מהמסורת הרבנית (התלמוד); את הרשימה המוכרת ביותר ערך הרב הספרדי הרמב״ם (1135–1204).
שאלה: האם באמת יש בכתבי הקודש 613 מצוות? תשובה: לא. מצוות ה׳ האמיתיות מעטות וקל לקיים אותן. השטן נתן השראה למיתוס הזה כחלק מתוכניתו ארוכת הטווח לשכנע את האנושות לחדול לציית לה׳. האסטרטגיה הזאת פועלת מאז גן עדן.
שאלה: מאין הגיע המספר 613? תשובה: מקור המספר הזה במסורת הרבנית ובגימטריה. אחת המסורות האלה טוענת שהערך המספרי של אותיות המילה ציצית (ראה במדבר ט״ו:37-39) הוא 600; הוספת 8 חוטים ו-5 קשרים נותנת 613, מספר שלטענתם תואם למספר המצוות בתורה. ראוי לציין שהשימוש בציצית הוא מצווה אמיתית שכולם חייבים לקיים, אבל הקישור הזה ל-613 מצוות הוא המצאה גמורה. זוהי אחת מ“מסורות הזקנים” הרבות שישוע הזכיר וגינה (ראה מתי ט״ו:1-20). [לעיון: נספח 3: הציצית]
שאלה: איך הם הגיעו למצוות רבות כל כך כדי להתאים למספר 613 שמקורו בציצית? תשובה: בקושי רב וביצירתיות רבה. הם חילקו מצוות אמיתיות לכמה מצוות קטנות יותר כדי לנפח את המספר. הם כללו גם מצוות רבות הקשורות לכוהנים, לבית המקדש, לחקלאות, לחיות משק, למועדים ועוד.
שאלה: מהן המצוות האמיתיות שעלינו לשאוף לקיים? תשובה: מלבד עשרת הדיברות יש עוד כמה מצוות, שאת כולן קל לקיים. חלקן נוגעות לגברים בלבד או לנשים בלבד, אחרות נוגעות לקהילה, וכמה מהן נוגעות לקבוצות מסוימות, כמו חקלאים ומגדלי חיות משק. מצוות רבות אינן חלות על מאמינים, משום שהן מיועדות רק לצאצאי שבט לוי או קשורות לבית המקדש בירושלים, שנחרב ב-70 לספירה.
עלינו להבין שכעת, באחרית הימים, אלוהים קורא לכל ילדיו הנאמנים להתכונן, שכן בכל רגע הוא ייקח אותנו מהעולם המושחת הזה. אלוהים ייקח רק את אלה ששואפים לקיים את כל מצוותיו, ללא יוצא מן הכלל.
מלבד עשרת הדיברות יש עוד כמה מצוות, שאת כולן קל לקיים. אלוהים הורה למשה ללמד אותנו מה ה׳ מצפה מאיתנו.
אל תפעל לפי התורות והדוגמאות של מנהיגיך, אלא רק לפי מה שאלוהים ציווה. בני העמים אינם פטורים משום מצווה של אלוהים: “הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם” (במדבר ט״ו:15-16).
המונח “וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם” מתייחס לכל אדם מבני העמים שרוצה להצטרף לעמו הנבחר של אלוהים ולהיוושע. “אתם עובדים את מה שאינכם מכירים; אנחנו עובדים את מה שאנחנו כן מכירים, כי הישועה באה מהיהודים” (יוחנן ד׳:22).
להלן המצוות שנוצרים מתעלמים מהן בתדירות הגבוהה ביותר, ושאת כולן קיימו ישוע, שליחיו ותלמידיו. ישוע הוא הדוגמה שלנו.
שאלה: האם פאולוס אינו אומר במכתביו (באיגרותיו) שישוע קיים בשבילנו את כל המצוות וביטל אותן באמצעות מותו?
תשובה: בהחלט לא. פאולוס עצמו היה מזדעזע לראות מה רועי קהילות מלמדים בכנסיות באמצעות כתביו. לא ניתנה מאלוהים לאף אדם, כולל פאולוס, סמכות לשנות אפילו אות אחת בתורתו הקדושה והנצחית. אילו זה היה נכון, גם הנביאים וגם ישוע היו מבהירים שאלוהים ישלח אדם מסוים מטרסוס עם סמכות ברמה כזאת. אבל העובדה היא שפאולוס אינו מוזכר כלל — לא על ידי הנביאים בתנ״ך ולא על ידי המשיח ב-4 הבשורות. אלוהים לא היה משאיר עניין חשוב כל כך ללא התייחסות.
הנביאים מזכירים רק 3 אנשים שהופיעו בתקופת הברית החדשה: יהודה איש קריות (תהלים מ״א:10 [41:9]), יוחנן המטביל (ישעיהו מ׳:3) ויוסף מרמתיים (ישעיהו נ״ג:9). אין אפילו אזכור אחד של פאולוס, וזאת משום שהוא לא לימד שום דבר שמוסיף על מה שכבר התגלה באמצעות הנביאים או ישוע או סותר אותו.
כל נוצרי המאמין שפאולוס שינה דבר כלשהו ממה שנכתב קודם לכן חייב לבחון מחדש את הבנתו כדי להתאים אותה לנביאים ולישוע — ולא להפך, כפי שרוב האנשים עושים.
אם אדם אינו יכול ליישב את כתבי פאולוס עם דברי הנביאים וישוע, עדיף להניח אותם בצד מאשר לא לציית לאלוהים על סמך פרשנותו לכתביו של אדם כלשהו. נימוק כזה לא יתקבל כתירוץ במשפט האחרון.
איש לא ישכנע את השופט באמירה: “אני חף מאשמה על כך שהתעלמתי ממצוותיך, מפני שפעלתי לפי פאולוס.” זה מה שהתגלה בנוגע לאחרית הימים: “זוהי ההתמדה של הקדושים ששומרים את מצוות אלוהים ואת האמונה בישוע” (ההתגלות י״ד:12).
שאלה: האם רוח הקודש לא נתנה השראה לשינויים ולביטולים בתורת אלוהים? תשובה: רעיון כזה גובל בגידוף. רוח הקודש היא רוחו של אלוהים עצמו. ישוע הבהיר ששליחת רוח הקודש נועדה להדריך אותנו בכך שתזכיר לנו את מה שהוא כבר אמר: “הוא (הרוח) ילמד אתכם הכל ויזכיר לכם את כל מה שאמרתי לכם” (יוחנן י״ד:26).
אין שום אזכור לכך שרוח הקודש תביא תורה חדשה שהבן או נביאי האב לא לימדו כבר. הישועה היא הנושא החשוב ביותר בכתבי הקודש, וכל המידע הנחוץ כבר נמסר באמצעות הנביאים ובאמצעות ישוע: “כי לא דיברתי על דעת עצמי, אלא האב ששלח אותי ציווה [εντολη — מצווה] עליי לומר את כל מה שאמרתי. אני יודע שמצוותו [εντολη] מובילה לחיי נצח. לכן כל מה שאני אומר הוא בדיוק מה שהאב אמר לי לומר” (יוחנן י״ב:49-50).
קיים רצף של התגלויות שהסתיים במשיח. אנחנו יודעים זאת משום שכפי שכבר הוזכר, אין נבואות על שליחתו של אדם כלשהו עם תורות יסוד חדשות אחרי המשיח. ההתגלויות היחידות אחרי התחייה נוגעות לאחרית הימים, ואין שום דבר על תורות חדשות מאלוהים שיופיעו בתקופה שבין ישוע לסוף העולם.
כל מצוות אלוהים ממשיכות לעמוד בתוקפן והן נצחיות, ואנחנו נישפט על פיהן. אלה שהיו רצויים בעיני האב נשלחו אל הבן כדי שיגאל אותם. אלה שלא צייתו למצוות האב לא היו רצויים בעיניו ולא נשלחו אל הבן: “לכן אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אליי אלא אם האב אפשר לו זאת” (יוחנן ו׳:65).