“אהבתך טובה מהחיים! לכן שפתי יהללוך” (תהילים ס״ג:4).
כאשר הלב כבד, הדבר מגלה שרצון אלוהים עדיין איננו הדבר המתוק ביותר לנפש. זה מראה שהחירות האמיתית, זו שבאה מהציות לאב, עדיין לא הובנה בשלמותה. זהו סימן לכך שהבן־אלוהות — הזכות להיקרא בן עליון — עדיין לא נחוותה בכל עוצמתה ושמחתה.
אם הנפש הייתה מקבלת באמונה את כל מה שה׳ מרשה, אפילו הניסיונות היו הופכים למעשי ציות. דבר לא היה לשווא. ההסכמה הכנה לתכנית אלוהים הופכת כאב לקרבן, את המשא למסירה, ואת המאבק לקשר. מסירה זו אפשרית רק כאשר הנפש הולכת בתוך חוק אלוהים האדיר ושומרת את מצוותיו השלמות.
דווקא בציות מעשי, יומיומי ואוהב זה, בן אלוהים טועם מהי חירות אמיתית, מהי שמחה אמיתית. כאשר אדם מקבל את רצון האב וחי על פי דרכיו, אפילו הרגעים הקשים הופכים להזדמנויות לעבודת ה׳. לציית לרצון הבורא הוא הדרך היחידה להפוך סבל לברכה, ומשא לשלום. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.
התפללו איתי: אדוני אלוהי, אני מכיר בכך שלעיתים קרובות ליבי נעצב כי אני עדיין אוהב את רצוני יותר מרצונך. סלח לי על כל פעם שהתנגדתי למה שנכון וסירבתי לראות ברצונך את הטוב העליון.
למדני, אבא, לציית לך גם בניסיונות. אני רוצה למסור לך הכול, לא רק את הרגעים הקלים, אלא גם את המאבקים והקשיים. שכל סבל שאעבור ייהפך לציות, ושכל חיי יהיו קרבן חי לפני מזבחך. תן לי לב שמסכים בשמחה לתכניתך.
הו, אל עליון קדוש, אני סוגד ומשבח אותך על שקראת לי בן ונתת לי את ההזדמנות לחיות למענך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. חוקך האדיר הוא מפתח החירות האמיתית, השובר את כבליי ומקרב אותי אליך. מצוותיך הנפלאות הן כצעדים בטוחים בדרך של שלום ותהילה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
