"קיוויתי בסבלנות לאדוני, והוא נטה אלי וישמע שוועתי" (תהילים מ:א).
לפעמים נדמה כי ה' מסתיר את פניו, ואנו חשים חלשים, מבולבלים ורחוקים מכל דבר שמיימי. אנו מרגישים כתלמידים איטיים, מועטים בפרי, הולכים הרבה מתחת למה שאנו מייחלים בדרך הצדקה. אך גם ברגעים אלו, יש דבר אחד שנשאר איתן: המבט הפונה אליו, הרצון הכנה להיות עמו, וההחלטה העיקשת שלא להרפות ממנו. ההתמדה הזו היא סימן ההיכר של תלמיד אמיתי.
ודווקא בהיאחזות הנאמנה הזו בה', אנו מתחילים להכיר את האמת בעומק רב יותר. כאשר אנו עומדים איתן, גם בימים החשוכים, תורת אלוהים הנפלאה מתגלה ללבנו בעוז. מצוותיו הנשגבות מתחילות לדבר ישירות אל כאבינו, מצוקותינו וצרכינו, ומעצבות את דרכנו בדיוק. אמת ה', המתבטאת בתורה שניתנה לנביאי התנ"ך ולישוע, הופכת חיה ומותאמת יותר ויותר לחיי היום-יום שלנו.
המשך להביט אל ה', גם כאשר נדמה שהכול דממה. האב מברך ושולח את הצייתנים לבן למחילה ולישועה. אל תרפה מידו של זה שקרא לך ללכת על פי מצוותיו הנפלאות. הציות מביא לנו ברכה, שחרור וישועה — גם כאשר נדמה שאנו הולכים בחושך, הוא מדריך אותנו באור. -מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אדוני, גם כאשר אינני רואה אותך בבירור, אני בוחר להמשיך ולבקש אותך. תן לי סבלנות להמתין לך וענווה להמשיך ללמוד, גם כאשר אני חש חלש.
למד אותי לבטוח בתורתך, גם כאשר היא נראית קשה ליישום. שמצוותיך הנפלאות יהיו יסודי, גם בימים בהם נפשי נחלשת.
הו, אלוהים אהוב, אני מודה לך כי גם ברגעי הדממה, אתה מחזיק אותי בנאמנותך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כלפיד המאירה גם את החושך הכבד ביותר. מצוותיך הם כזרועות העוטפות אותי ומחזיקות אותי איתן בדרך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
