"בשלום אשכבה ואישן, כי אתה לבדך, ה', לבטח תשכִּיבֵנִי" (תהילים ד:ט).
כאשר אנו מוסרים את חיינו להשגחת ה', אנו מוצאים מנוחה אמיתית. הנפש הבוטחת ברחמיו אינה נופלת לחרדה או לחוסר סבלנות, אלא לומדת לנוח בידיעה שהיא נמצאת בדיוק במקום שה' שם אותה. בכניעה זו לאב אנו מגלים שלום שהעולם אינו יכול להציע — הוודאות שאנו בזרועות הכל-יכול.
אמון זה פורח כאשר אנו בוחרים לחיות לפי מצוותיו הנשגבות של העליון. הן מזכירות לנו שאיננו הולכים באקראי, אלא מונהגים בידי יד חכמה ואוהבת. לציית פירושו לבטוח שכל צעד במסענו הוסדר על ידי אלוהים, ובכל מקום נהיה בטוחים תחת הגנתו.
לכן, הנח את הפחדים ואמץ את הנאמנות. האב מדריך ומחזיק את הנכנעים לרצונו הקדוש. מי שחי בציות נח בביטחון ומובל אל הבן כדי לרשת חיי נצח. מעובד מתוך דברי פ. פנלון. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אדון אהוב, אני מוסר את עצמי לזרועותיך, ומפקיד בידיך את דאגותיי ואי-וודאותי. אני יודע שרק אתה יכול להעניק את המנוחה שנפשי זקוקה לה.
אבא, למד אותי לבטוח בכל פרט בחיים, לציית למצוותיך הנשגבות ולקבל את המקום שבו הצבת אותי. מי ייתן ואזכה לנוח בשלום מתוך ביטחון בנוכחותך.
הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה מושיב אותי לבטח. בנך האהוב הוא נסיך הנצח והמושיע שלי. תורתך האדירה היא משכב שלום לנפשי. מצוותיך הן זרועות איתנות התומכות בי בדרך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
