״ראו!, אמר נבוכדנצר. אני רואה ארבעה אנשים שאינם קשורים מהלכים בתוך האש ואינם ניזוקים! והרביעי דומה לבן אלים!״ (דניאל ג:25).
הסיפור של דניאל וחבריו בכבשן האש הלוהט מזכיר לנו שה׳ אינו עוזב את נאמניו בשעת הניסיון. הוא ראה את נאמנותם של האנשים הללו וירד להיות איתם בתוך האש, עוד לפני שהלהבות נגעו בהם. נוכחותו הפכה את הכבשן למקום של עדות וניצחון, והראתה לעולם שהעליון שומר על אלה ששייכים לו, וששום כוח אנושי אינו יכול להשמיד את מי שמוגן על ידו.
ההגנה העל־טבעית הזו מתגלה על אלה ההולכים במצוותיו הנשגבות של ה׳. הציות עלול לעלות בדחייה, סכנה ורדיפה, אך דווקא שם אלוהים מגלה את נוכחותו העוצמתית. כאשר אנו נשארים נאמנים, הוא לא רק מחזיק אותנו, אלא גם בא אלינו בתוך האש, ומציל אותנו כך שאפילו ריח הניסיון לא נותר בנו.
לכן, בטח בה׳ בכל מצב. גם אם הלהבות נראות כמתגברות, הוא נוכח לתמוך ולהושיע. מי שהולך בנאמנות מגלה שגם האש העזה ביותר הופכת לבמה להאדרת אלוהים ולחוות את ישועתו בישוע המשיח. מעובד על פי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.
התפללו איתי: אבא אהוב, אני מהלל אותך כי אתה איתי בכל מצב, גם בקשים ביותר. תודה כי נוכחותך היא הגנה בטוחה.
אדוני, הדרכני שאשאר נאמן למצוותיך הנשגבות גם מול לחצים, בביטחון שאתה תהיה איתי בתוך הלהבות.
הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה יורד לשמור עלי ברגעי הניסיון. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא מגן אש סביבי. מצוותיך כחומות השומרות עלי שלם בתוך הלהבות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
