“אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם” (ישעיהו נ"ג:4).
ישוע מרגיש כל כאב וכל ייסורים שאנו מתמודדים עמם. דבר ממה שאנו עוברים אינו נסתר מעיניו הרחומות. כאשר היה בארץ, לבו נרגש לנוכח הסבל האנושי — הוא בכה עם הבוכים, ריפא את החולים ותמך בנפגעים. ולב זה נשאר אותו לב גם היום.
אך כדי לחוש מקרוב את הנוכחות החיה והמנחמת הזו, יש ללכת בדרכי תורת אלוהינו הנפלאה. האב מגלה את דאגתו לאלה שמצייתים לו בלב שלם, לאלה שבוחרים לחיות כפי שישוע והשליחים חיו: נאמנים, צדיקים וצייתנים לרצון האלוהי. ההולך באור הציות חווה את הרוך והעוז של אהבה זו שמנחמת ותומכת.
האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. מי ייתן ותבחר ללכת ברצון ה', בביטחון שכל צעד של ציות מקרב אותך אל המשיח, היחיד שיכול לרפא את הלב ולהפוך את החיים. מעובד על פי ג' ר' מילר. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אדון אהוב, אתה יודע את מכאוביי ואת המשא שלפעמים אני נושא בנפשי. אני יודע ששום סבל אינו נסתר מעיניך ושרחמיך עוטפים אותי גם כאשר אני מרגיש בודד.
אבי, עזור לי לחיות בנאמנות לרצונך וללכת לפי מצוותיך המופלאות. למד אותי להכיר בנגיעתך בדברים הקטנים ולבטוח שכל ציות מקרב אותי אליך.
הו, אלי, אני מודה לך על אהבתך שמרגישה את מכאוביי ומחזקת אותי במאבקים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מגן אור על חיי. מצוותיך הם דרכי נחמה ותקווה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
