נספח 8ד: חוקי הטהרה — מדוע אין אפשרות לקיימם ללא המקדש

האזן או הורד את הלימוד הזה בקובץ שמע

00:00

דף זה הוא חלק מסדרה החוקרת את חוקי אלהים שניתן היה לקיימם רק כאשר המקדש עמד בירושלים.

התורה מכילה חוקים מפורטים של טהרה וטומאה פולחנית. מצוות אלו מעולם לא בוטלו. ישוע מעולם לא ביטל אותן. אולם אלהים הסיר את המקדש, המזבח, הכהונה ואת משכנו המוחשי מקרב האומה כתגובה לחוסר נאמנותה של ישראל. בשל הסרה זו, מצוות הטהרה אינן ניתנות לקיום כיום.

אף שאנו יצורים שבריריים, אלהים, באהבתו לעמו הנבחר, קבע את נוכחותו בקרב ישראל במשך מאות שנים (שמות 15:17; דברי הימים ב 6:2; מלכים א 8:12-13). מאז שנת 70 לספירה, עם זאת, המקדש שבו קדושתו נגלתה ונחוותה איננו קיים עוד.

מה ציוותה התורה

התורה הגדירה מצבים משפטיים ממשיים של טהור (טָהוֹר — tahor) וטמא (טָמֵא — tamei). אדם יכול היה להיטמא בשל מציאויות רגילות ובלתי נמנעות של חיי האדם: לידה (ויקרא 12:2-5), נידה והפרשות גוף אחרות (ויקרא 15:19-30), ומגע במת (במדבר 19:11-13). מצבים אלה לא היו חטאים. לא הייתה בהם אשמה מוסרית. הם היו מצבים משפטיים שהגבילו את הגישה אל הקודש.

לכל המצבים הללו ציוותה התורה גם תהליך טהרה. לעיתים היה זה רק להמתין עד הערב. במקרים אחרים נדרש רחיצה. ובכמה מקרים נדרשה מעורבות כהנים והקרבת קרבנות. העניין איננו שישראל “הרגישו” טמאים. העניין הוא שאלהים קבע גבולות ממשיים סביב קדושתו.

מדוע חוקים אלו התקיימו

מערכת הטהרה התקיימה משום שאלהים שכן בקרב ישראל במרחב קדוש מוגדר. התורה עצמה מספקת את הטעם: ישראל היו צריכים להישמר מן הטומאה כדי שמשכן אלהים לא ייטמא, וכדי שהעם לא ימות בהתקרבות אל נוכחותו הקדושה במצב של טומאה (ויקרא 15:31; במדבר 19:13).

משמעות הדבר היא שחוקי הטומאה לא היו מנהגי אורח חיים ולא עצות בריאות. הם היו חוקי מקדש. מטרתם תמיד הייתה אחת: להגן על משכן אלהים ולהסדיר את הגישה אליו.

המקדש היה תחום סמכות, לא רק מקום

המשכן לא היה רק מבנה נוח לפעילות דתית. הוא היה הזירה המשפטית שבה לחוקי טהרה רבים הייתה תוקף. הטומאה הייתה משמעותית משום שהיה מרחב קדוש שיש להגן עליו, כלים קדושים שיש לשמור עליהם, ועבודת קודש שיש לשמרה. המקדש יצר גבול משפטי בין החול לקודש, והתורה דרשה שהגבול הזה יישמר.

כאשר אלהים הסיר את משכנו כתגובה לחוסר נאמנותה של ישראל, הוא לא ביטל את תורתו. הוא הסיר את תחום הסמכות שבו ניתן היה להוציא לפועל רבות ממצוות הטהרה. ללא המשכן, אין “התקרבות” חוקית שיש להסדירה, ואין מרחב קדוש שיש לשמור עליו מפני טומאה.

מצוות יסוד ונהלי בלימה

ויקרא ט״ו כולל פרטים רבים ברמת משק הבית: מצע טמא, מושב טמא, רחיצה, וסטטוס של “טמא עד הערב”. פרטים אלו לא היו מצוות עצמאיות שנועדו לבנות אורח חיים קבוע. הם היו נהלי בלימה שמטרתם היחידה הייתה למנוע מן הטומאה להגיע אל משכן אלהים ולטמא את הקודש.

משום כך אין לנהלים אלה משמעות כיום כ“עבודות דבקות” העומדות בפני עצמן. שחזורם ללא המקדש שנועדו להגן עליו איננו ציות; זהו חיקוי סמלי. אלהים מעולם לא התיר תחליפים למערכתו. אין כבוד לאלהים בהעמדת פנים כאילו משכנו הקדוש עדיין עומד, כאשר אלהים עצמו הוא שהסיר אותו.

נידה רגילה

הנידה הרגילה ייחודית בין סוגי הטומאה שבתורה משום שהיא צפויה, בלתי נמנעת, ונפתרת על ידי חלוף הזמן בלבד. האישה הייתה טמאה שבעת ימים, וכל אשר תשכב עליו או תשב עליו נטמא; הנוגע בדברים אלה נטמא עד הערב (ויקרא 15:19-23). אם איש שכב עמה באותה מיטה בזמן זה, גם הוא נטמא שבעת ימים (ויקרא 15:24).

טומאה סדירה זו, הנפתרת בזמן, לא דרשה כהן, קרבן או מזבח. מטרתה המשפטית הייתה להגביל את הגישה אל המרחב הקדוש. משום כך חוקים אלה לא פגעו בחיי היומיום ולא דרשו קרבה מתמדת לירושלים. מצבי טהרה וטומאה היו משמעותיים משום שמשכן אלהים היה קיים והגישה אליו הוסדרה בתורתו. משהוסר המשכן, כללי הטהרה הביתיים הללו אינם בעלי תחולה משפטית ולכן אינם ניתנים לקיום כיום.

הבהרה חשובה: האיסור על יחסי אישות עם אישה בזמן נידתה הוא מצווה שונה לחלוטין. מצווה זו איננה הליך טהרה ואינה תלויה במקדש למשמעותה או לאכיפתה (ויקרא 18:19; ויקרא 20:18). זהו איסור חמור ונפרד שחובה לקיימו גם כיום.

דימום חריג

דימום מחוץ למחזור הנידה הרגיל סווג באופן שונה ודרש השלמה התלויה במקדש. האישה הייתה טמאה במשך כל זמן הדימום, ולאחר שפסק היה עליה למנות ימים ואז להביא קרבנות אל הכהן בפתח המקדש (ויקרא 15:25-30). זו איננה קטגוריה של “זמן בלבד”. זו קטגוריה של כהן וקרבן. לפיכך אין אפשרות לקיימה כיום, משום שאלהים הסיר את המערכת הנדרשת להשלמתה.

טומאת מת

מגע במת יצר סוג חמור של טומאה שאיים ישירות על המקדש. התורה מדברת כאן בחומרה רבה: האדם הטמא שטימא את המשכן היה חייב כרת, והטומאה נחשבה פגיעה ישירה במרחב הקדוש של אלהים (במדבר 19:13; במדבר 19:20). אמצעי הטהרה שנקבעו היו תלויים בכלים שמינה אלהים ובמערכת מקדש פעילה. ללא תחום הסמכות של המקדש, קטגוריה זו אינה ניתנת לפתרון חוקי בהתאם למצווה.

מה השתנה כאשר אלהים הסיר את משכנו

אלהים הסיר את המקדש, המזבח והכהונה הלוית בפעולת דין. עם הסרה זו איבדה מערכת הטהרה את זירתה המשפטית. אין מרחב קדוש שיש להגן עליו, אין נקודת התקרבות חוקית שיש להסדירה, ואין כהונה ממונה לביצוע המעשים הנדרשים כאשר התורה מחייבת מעורבות כהנית.

לפיכך, אף אחת ממצוות הטהרה אינה ניתנת לקיום כיום — לא מפני שהתורה חדלה, אלא מפני שאלהים הסיר את תחום הסמכות שהעניק להן תוקף משפטי. התורה עומדת. המקדש איננו.

מדוע “טהרה” סמלית היא אי-ציות

יש המנסים להחליף את מערכת אלהים בטקסים פרטיים, רחיצות “רוחניות”, או שחזורים ביתיים מומצאים. אך אלהים לא התיר תחליפים. ישראל לא היו חופשיים לאלתר צורות חדשות של טהרה. ציות פירושו היה לעשות בדיוק את אשר ציווה אלהים, במקום אשר בחר, באמצעות המשרתים אשר מינה.

כאשר אלהים מסיר את כלי הציות, התגובה הנאמנה איננה חיקוי. התגובה הנאמנה היא להכיר במה שעשה אלהים, לדחות המצאות אנושיות, ולכבד את המצוות שאינן ניתנות לביצוע בעת הזו.

סיכום

חוקי הטהרה מעולם לא בוטלו. הם התקיימו משום שאלהים שכן בקרב ישראל והסדיר את הגישה אל נוכחותו הקדושה. כתגובה לחוסר נאמנותה של ישראל, אלהים הסיר את משכנו, את המקדש ואת הכהונה. בשל הסרה זו, מערכת הטהרה המבוססת על המקדש אינה ניתנת לקיום כיום. אנו מקיימים כל מה שעדיין ניתן לקיום, ומכבדים את מה שאלהים הפך לבלתי אפשרי על ידי כיבוד מעשיו וסירוב להחליף את מצוותיו בתחליפים סמליים.

הורד PDF

שמות 15:17	תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתֶךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.
דברי הימים ב 6:2	וַאֲנִי בָּנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ וּמָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.
מלכים א 8:12-13	אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.
ויקרא 12:2-5	דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים… וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ… וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָהּ לְכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבוֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ… וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָהּ.
ויקרא 12:2-4	דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים… וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָהּ לְכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבוֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ.
ויקרא 15:19-30	וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים… וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב… וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא… וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב עִמָּהּ וְתִהְיֶה נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים… וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים לֹא בְעֶת נִדָּתָהּ… וְסָפְרָה לָהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר… וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד… וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.
ויקרא 15:19-23	וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא…
ויקרא 15:24	וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִמָּהּ וְתִהְיֶה נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל הַמִּטָּה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלֶיהָ יִטְמָא.
ויקרא 15:25-30	וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים לֹא בְעֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִּי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא… וְכִי טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.
ויקרא 15:31	וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם.
במדבר 19:11-13	הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים. הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר. כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ אָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ.
במדבר 19:13	כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ אָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ.
במדבר 19:20	וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא.
ויקרא 18:19	וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.
ויקרא 20:18	וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם.