"ושמעתי קול מן השמים אומר: 'אשרי השומרים את מצוות אלוהים'" (התגלות 14:13).
אין זו הגזמה לומר שמשרתים רבים כבר היו עדים לשובם של אחים רבים אשר סטו מהדרך. ובכל פעם שאלה חוזרים, הם מודים באותה אמת: להתרחק מה' הוא דבר מר ומחריב. אף מכיר אמיתי של אלוהים אינו מסוגל לנטוש את דרך הנאמנות מבלי להרגיש את כובד הבחירה הזו. הלב יודע שיצא מן האור ונכנס לצללים, ולכן כה רבים חוזרים שבורים. ישנם קטעים מהכתובים שאלוהים משתמש בהם שוב ושוב כדי לעורר את הנפשות הללו, להזכיר להן את המקום שבו עליהן להיות.
והחזרה הזו מתרחשת רק משום שהנפש מבינה שסטתה מתורת אלוהים הנשגבת. ההתרחקות מה' תמיד מתחילה באי-ציות, והדרך חזרה היא תמיד דרך הציות. כל הנביאים, השליחים והתלמידים ידעו זאת: אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים, ורק אלה נשלחים אל הבן. הסטוי מרגיש מרירות דווקא משום שנטש את הדרך הבטוחה. אך כאשר הוא שב לציית, הוא חש שוב את החיים זורמים בקרבו.
לכן, חזק את לבך בנאמנות בטרם תבוא הסטייה. מי שנשאר במצוות אינו טועם את המרירות של הנסיגה, אלא חי בשמחת האור של מי שהולך קרוב אל האב. ואם אי פעם תחליק, חזור מיד — דרך הציות תמיד פתוחה להשיב את נפשך. מעובד על פי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב אהוב, שמור את לבי כדי שלעולם לא אתרחק מדרכיך. למדני להבחין במהרה כאשר צעדי מתחילים למעוד.
אלי, חזק אותי להישאר נאמן למצוותיך, כי אני יודע שבהן אמצא ביטחון. יהי שלבי לעולם לא יחפוץ בדרכים המרחקות אותי מרצונך.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך כי הציות תמיד פותח את דלת השיבה וההחלמה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המקלט שמציל את הסטוי. מצוותיך הן הדרך הבטוחה אשר בה אבחר ללכת לעד. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
