״בטרם עֻנֵּיתִי, אני טעיתי בדרך, אך עתה שמרתי דברך״ (תהילים קיט:סז).
לניסיונות יש מבחן פשוט: מה הם חוללו בך? אם הסבל הביא ענווה, רוח עדינה ולב נשבר יותר לפני אלוהים, הרי שמילא תכלית טובה. אם המאבקים עוררו תפילה כנה, אנחות עמוקות וזעקה אמיתית שה' יתקרב, יבקר וישיב את הנפש, לא היו לשווא. כאשר הכאב מביא אותנו לבקש את אלוהים ברצינות רבה יותר, הוא כבר החל להניב פרי.
הצרה מסירה כיסויים מזויפים, חושפת אשליות רוחניות ומביאה אותנו חזרה אל מה שיציב. אלוהים משתמש בניסיונות כדי להפוך אותנו לכנים יותר, רוחניים יותר ומודעים לכך שרק הוא יכול להחזיק את הנפש. האב מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ולעיתים קרובות דווקא באש הצרה אנו לומדים לציית באמת, ולהפסיק לבטוח בעצמנו.
לכן, אל תבזה את השפעת הניסיונות. אם הם הפכו אותך לנאמן יותר, קשוב יותר לדבר ה' ונחוש יותר לציית, הרי שהם היטיבו עם נפשך. אלוהים הופך את הכאב לכלי טיהור, ומוביל את הצייתן לאמונה איתנה יותר ולקשר עמוק יותר עמו — דרך המובילה לנחמה אמיתית ולחיים הנצחיים. מעובד על פי J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי להבחין במה שאתה פועל בי דרך הניסיונות. שלא אקשה את ליבי, אלא אתן להם להפוך אותי לעניו וכנה יותר לפניך.
אלוהי, למדני לציית גם כאשר הדרך עוברת דרך הכאב. שהצרות יקרבו אותי לדברך ויחזקו את החלטתי לכבד אותך בכל.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך כי אתה משתמש אף במאבקים לטובת נפשי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא היסוד שנשאר כאשר הכול מתמוטט. מצוותיך הם הדרך הבטוחה שמחזקת אותי, מטהרת אותי ומקרבת אותי אליך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
