“כדי שנחיה חיים של שלום ושלווה” (איגרת טימותיאוס הראשונה ב:2).
בכל בוקר, בחרו להתחיל את היום בהחלטה לשמור על שלום בלבכם. הכינו את מחשבתכם ברוגע ואת נשמתכם באמון באלוהים. במהלך היום, כאשר מצבים ינסו לגזול מכם את השלום הזה, החזירו את תשומת לבכם למטרה שהצבתם לעצמכם. אם תיכשלו, אל תתייאשו. במקום זאת, הכירו במה שקרה, השפילו את עצמכם בענווה לפני ה', ושאפו בשלווה לשוב ולמצוא את היציבות הפנימית שלכם. אמרו לעצמכם: "זה בסדר, טעיתי, אבל אקום ואהיה ערני יותר מעתה והלאה."
ההולך בציות לתורת אלוהים האדירה אינו פטור מכישלונות. גם האנשים והנשים הגדולים שבתנ"ך מעדו. אך יש הבדל מהותי: הצדיק קם. הוא יודע שדמו של השה דיו לטהרו ולחזקו. הוא ממשיך לצעוד, לומד מהטעויות וסומך על רחמי אלוהים. רוח ענווה ונחושה זו היא שמחזיקה אותו איתן בדרך הישועה והקשר עם אלוהים.
לעומת זאת, מי שמכיר את תורת אלוהים ובוחר להתעלם ממנה, מצבו שונה לחלוטין. בחירה זו סוגרת דלתות ומונעת את פעולתו של ה'. לכן, חיוני לשמור על לב מכוון לרצון אלוהים וקשוב לתורתו. רק כך נוכל לזכות באמת למלכות, לחוות את השלום האמיתי, את השחרור שמחדש ואת הסליחה שמרפאת. הכול מתחיל בהחלטה לציית – ואלוהים מכבד את מי שבוחר ללכת בדרך זו. -מעובד מתוך פ. דה סאל.
התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך על שנתת לי עוד יום ועל שהזכרת לי שהשלום מתחיל בבחירה. הבוקר הזה אני מחליט להכין את מחשבתי ברוגע ואת ליבי באמון בך. כאשר אמעד, עזור לי לא להתייאש, אלא להשפיל את עצמי בענווה לפניך, להכיר בכישלונותיי ולשאוף לשוב ולמצוא את האיזון בנוכחותך.
אבי, היום אני מבקש ממך שתיתן לי לב ערני, רגיש לקולך ומוכן לציית לתורתך. אני יודע שגם הצדיקים טועים, אך מה שמבדיל אותם הוא שהם קמים בענווה ולומדים מהמכשולים. מי ייתן וזה יהיה גם רוחי – ענווה, מתמידה ותלויה לחלוטין בסליחתך וברחמיך.
הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אינך מסתיר ממני את דרך החיים, אלא מגלה אותה באהבה דרך תורתך הקדושה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כיסוד איתן שמחזיק את יומי, גם כאשר הכול סביבי מתערער. מצוותיך הן כמגדלור קבוע, שמנחה את צעדי אל עבר השלום המשחרר והסליחה המחוללת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
