״הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהוָה״ (זכריה 2:13).
לעיתים רחוקות שורר בתוכנו שקט מוחלט. אפילו בימים המבולבלים ביותר, תמיד יש לחישה המגיעה ממרום — קולו של אלוהים, עדין ומתמיד, המנסה להנחות אותנו, לנחם אותנו ולכוון אותנו. הבעיה אינה שאלוהים שותק, אלא שהמרוץ, הרעשים וההסחות של העולם משתיקים את הלחישה האלוהית הזאת. אנחנו עסוקים כל כך בניסיון לפתור הכול בדרכנו, עד שאנו שוכחים לעצור, להקשיב ולהיכנע. אך כאשר הכאוס מאבד מעוצמתו, ואנו צועדים צעד לאחור — כאשר אנו מאטים ומניחים ללב להירגע — אז אנו מסוגלים לשמוע את מה שאלוהים תמיד אמר.
אלוהים רואה את כאבנו. הוא מכיר כל דמעה וכל מצוקה, והוא חפץ להעניק לנו הקלה. אך יש תנאי שאי אפשר להתעלם ממנו: הוא לעולם לא יפעל בעוצמה למען אלה המתעקשים להפר את מה שכבר גילה להם בבהירות רבה כל כך. המצוות שהאדון מסר באמצעות נביאיו ובאמצעות ישוע בבשורות הן נצחיות, קדושות ואינן נתונות למשא ומתן. לבוז להן פירושו לצעוד אל תוך החשכה, גם אם אנו חושבים שאנו בדרך הנכונה. אי־הציות מרחיק אותנו מקולו של אלוהים ומעמיק את הסבל.
אך דרך הציות משנה הכול. כאשר אנו בוחרים להיות נאמנים — כאשר אנו שומעים את קולו של האדון והולכים אחריו באומץ — אנו מפנים מקום לכך שהוא יפעל בחופשיות בחיינו. באדמה הפורייה הזאת של הנאמנות אלוהים נוטע גאולה, מרעיף ברכות ומגלה את דרך הישועה במשיח. אל תטעו: רק מי שמציית שומע את קולו של אלוהים. רק מי שנכנע משתחרר. ורק מי שהולך בדרך הצרה של הציות לתורתו העוצמתית של העליון נושע. — פרדריק ויליאם פייבר. עד מחר, אם ירצה האדון.
התפללו איתי: אדון, בתוך רעשי העולם הזה ובתוך בלבול מחשבותיי, למד אותי להשתיק כל דבר המונע ממני לשמוע את קולך. אני יודע שאינך חדל לדבר — אתה קבוע, נאמן ונוכח — אך אני, פעמים רבות כל כך, הולך לאיבוד בתוך ההסחות. עזור לי להאט, לעצור לפני נוכחותך ולהכיר בלחישה העדינה של רוחך, המנחה אותי באהבה. שלא אברח מקולך, אלא אחפוץ בו יותר מכל קול אחר.
אב, אני מכיר בכך שרצונך כבר התגלה בבירור באמצעות הנביאים ובאמצעות בנך האהוב. ואני יודע שאיני יכול לבקש הדרכה, נחמה או ברכה אם אני ממשיך להתעלם ממצוותיך. אל תניח לי להשלות את עצמי ולחשוב שאני הולך אחריך בעודי מפר את תורתך. תן לי לב עניו, איתן ונאמן — מוכן לציית ללא הסתייגות ולצעוד בדרך הצרה המובילה אל החיים.
פעל בי בחופשיות, אדון. נטע בלבי את אמתך, השקה אותו ברוחך והפרח בו נאמנות, שלום וישועה. שחיי יהיו אדמה פורייה למפעלך, ושהציות יהיה ה״כן״ היומיומי שלי לרצונך. דבר, אדון — אני רוצה לשמוע אותך, אני רוצה ללכת אחריך. בשם ישוע, אמן.
