״גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע, כי אתה עמדי; שבטך ומשענתך המה ינחמוני״ (תהילים 23:4).

הנשמה המצייתת אינה תלויה בנסיבות כדי להיות בטוחה — היא תלויה באדון. כאשר הכול סביבה נראה בלתי ודאי, היא נשארת איתנה, משום שהפכה כל מצב, טוב או רע, להזדמנות להשליך את עצמה אל זרועות האלוהים. אמונה, ביטחון והתמסרות אינם רק מושגים עבור נשמה זו, אלא מעשים יומיומיים. וזה מה שמביא יציבות אמיתית: לחיות כדי להשביע את רצון האלוהים, יהיה המחיר אשר יהיה. כאשר ההתמסרות הזו אמיתית, אין משבר המסוגל לזעזע את הלב הנשען על רצון האב.

נשמה זו, המוקדשת ונחושה, אינה מבזבזת זמן על הסחות דעת או תירוצים. היא חיה מתוך מטרה ברורה להשתייך כליל לבורא. ולכן הכול פועל לטובתה. האור מוביל אותה להלל; החושך מוביל אותה לביטחון. הסבל אינו משתק אותה; הוא מניע אותה קדימה. השמחה אינה מוליכה אותה שולל; היא מכוונת אותה להודות. מדוע? משום שהיא כבר הבינה שהכול — פשוט הכול — יכול לשמש את האלוהים כדי לקרב אותה אליו, בתנאי שתמשיך לציית לתורתו האדירה.

אם הקרבה לבורא היא משאלת לבך, הרי שהתשובה ניצבת לפניך: ציית. לא מחר. לא כאשר הכול יהיה קל יותר. ציית עכשיו. ככל שתהיה נאמן יותר למצוות האדון, כך תחווה יותר שלום, הגנה והכוונה. זה מה שתורת האלוהים עושה — היא מרפאת, היא שומרת, היא מובילה לישועה. אין כל סיבה לדחות. התחל עוד היום וחווה את פרי הציות: שחרור, ברכה וחיי עולם בישוע המשיח. — מעובד על פי ויליאם לאו. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אבא, אני מודה לך משום שביטחון נשמתי אינו תלוי במה שמתרחש סביבי, אלא בציותי לרצונך. אתה מחסי בעתות אור ומשענתי בעתות חושך. למד אותי להפוך כל רגע בחיי להזדמנות חדשה להשליך את עצמי לידיך באמונה ובביטחון.

אדון, אני חפץ להשתייך לך לחלוטין. אל תניח לשום דבר בעולם הזה להסיח את דעתי מנוכחותך, ושנאמנותי לתורתך תהיה קבועה, גם בימים קשים. תן לי לב נחוש, הרואה במצוותיך את הדרך הבטוחה ביותר. שלא אדחה עוד את ההתמסרות הזו. שאבחר לציית בשמחה ובנחישות.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך על היותך העוגן של הנשמות הנאמנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כחומה בלתי מעורערת המגינה על הלב המציית לך. מצוותיך הן נהרות של שלום הזורמים אל חיי העולם הבא. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.