״ה׳ הוא סלעי ומצודתי ומפלטי; אלוהיי, צור מחסי, בו אחסה; מגני וקרן ישעי, משגבי״ (תהילים 18:2).
מי שהולכים באמת עם אלוהים יודעים מניסיון שהישועה אינה רק אירוע מן העבר. היא מציאות יומיומית וצורך מתמיד. מי שמכירים, ולו במעט, את חולשת לבם, את כוחם של הפיתויים ואת ערמת האויב, יודעים שללא עזרתו המתמדת של האדון אין דרך לנצח. המאבק בין הבשר לרוח אינו סימן לכישלון, אלא סימן היכר של בני המשפחה השמימית.
במאבק היומיומי הזה מתגלים מצוותיו הנשגבות של אלוהים ככלים לחיים. הן לא רק מורות את הדרך — הן מחזקות את הנפש. הציות אינו מבחן חד־פעמי, אלא תרגול מתמשך של אמונה, בחירה ותלות. המשיח שקם לתחייה לא רק מת בעדנו; הוא חי כדי לתמוך בנו עכשיו, רגע אחר רגע, בעודנו הולכים בעולם הזה, המלא בסכנות.
האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. והישועה שהוא מציע מדי יום זמינה למי שבוחרים ללכת בנאמנות, גם בעיצומו של המאבק. מי ייתן והיום תכירו בצורך שלכם ותבקשו בציות את הישועה החיה והנוכחת הזאת. — מעובד על פי ג׳. סי. פילפוט. להתראות מחר, אם ירצה האדון.
התפללו איתי: אדוני, אני מהלל אותך כי אתה מראה לי שהישועה אינה רק דבר שקיבלתי בעבר, אלא דבר שאני זקוק לו היום — כאן ועכשיו. בכל בוקר אני מגלה עד כמה אני תלוי בך כדי לעמוד איתן.
עזור לי להכיר בחולשתי בלי להתייאש, ולפנות תמיד לעזרתך. מי ייתן ונוכחותך תחזיק אותי בעיצומו של המאבק, וציותי לדברך ידריך אותי בבטחה.
אלוהים אהוב, אני מודה לך על שאתה מציע לי ישועה חיה, נוכחת ורבת־עוצמה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך רבת־העוצמה היא המגן המגן עליי במאבקים היומיומיים. מצוותיך הן שרשרות חיים הקושרות אותי לניצחון. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.