חיי עולם לא יינתנו לאלה הטוענים שהם הולכים אחרי ישוע ובו בזמן מסרבים ביודעין לציית לחוקים שאביו ציווה. מי שדוחה את תורת אלוהים בחלקה דוחה במלואה את סמכותו של אלוהים. השבת, המילה, המאכלים האסורים, השימוש בציצית, הזקן וכל שאר המצוות חייבים להתקבל בכל הרצינות הראויה להם על ידי כל נפש שבאמת מבקשת ישועה.
שתי הנחות שקריות
הטיעונים שבהם משתמשים מנהיגים נוצרים כדי לדחות את הציות לתורת אלוהים שניתנה לנו באמצעות הנביאים נשענים על שתי הנחות שקריות.
הנחה שקרית 1: דרך שונה לגויים
הראשונה היא שהברית הישנה ניתנה לטובת היהודים, ואילו הברית החדשה יצרה דרך ישועה שונה עבור הגויים. המשמעות היא שמסיבה כלשהי הגויים אינם מסוגלים לציית למצוות שנשמרו במשך דורות רבים, כולל על ידי ישוע עצמו, הוריו, קרוביו, שליחיו ותלמידיו. כביכול, הגויים היו זקוקים לדרך קלה יותר, דרך שבה כבר אין צורך לשמור את תורת אלוהים הנצחית כדי לזכות בחיי עולם.
אמונה שקרית זו מתעלמת מן העובדה שבשום מקום בארבע הבשורות לא הזכיר ישוע שהוא מייסד דת חדשה עבור הגויים. אילו דבר כה חמור היה נכון, המשיח לא היה מותיר כל ספק בעניין. הוא היה מלמד זאת בלשון ברורה ובמקומות רבים כדי שכולם יבינו.
יתר על כן, בשום מקום בקטעים הנבואיים שבתנ״ך לא נאמר שהמשיח יבוא כדי ליצור דרך ישועה חדשה עבור הגויים שבה שוב לא יידרש ציות לחוקי אלוהים.
בכל פעם שהנביאים מדברים על הגויים, הם מבהירים דבר אחד: אלוהים ציפה מן הגויים לציית לחוקיו בדיוק כפי שציפה מן היהודים לציית להם. לא יותר ולא פחות.
- "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם" (שמות יב:מט).
- "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר… חֻקַּת עוֹלָם" (במדבר טו:טו).
- "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְהוָה לְשָׁרְתוֹ… וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי, וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי" (ישעיהו נו:ו-ז).
תכנית הישועה הקיימת כיום היא אותה תכנית שקיימת מאז ראשית העולם: החוטא, בין אם יהודי ובין אם גוי, מתחרט על חטאיו ומוכיח שחרטתו אמיתית בכך שהוא מבקש בכל כוחו לציית לכל מצוות אלוהים. ה׳ רואה את לבו ואת דרכו שהשתנתה, ורק אז שולח אותו להיטהר בדם השה. זו תכנית הישועה שיש בה היגיון, מפני שהיא אמת: "אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אִם לֹא יִמְשְׁכֶנּוּ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אֲקִימֶנּוּ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן" (יוחנן ו:44).
הנחה שקרית 2: נוצרים צריכים ללכת אחרי אנשים שנטשו את תורת אלוהים
ההנחה השקרית השנייה היא שלאחר שישוע שב אל אביו, הקהילות הראשונות הפסיקו לציית לרבות מחוקי אלוהים, ושעלינו ללכת בעקבות דוגמתן ולעשות אותו הדבר. הרעיון הוא שאנשים מסוימים באו אחרי ישוע ולימדו את הקהילות שמצוות רבות שישוע ותלמידיו שמרו בנאמנות, כגון המילה, השבת, המאכלים האסורים ואחרות, אפשר כעת להתעלם מהן בבטחה אצל ההולכים החדשים אחרי המשיח.
אולם המציאות היא שישוע מעולם לא אמר לנו שאחריו יבואו אנשים עם הוראה חדשה על הישועה שעלינו לשמוע להם וללכת אחריהם. אין שום נבואות בתנ״ך או בארבע הבשורות על אדם כלשהו שאלוהים ישלח אחרי המשיח עם דוקטרינות חדשות לעמו. כל מה שעלינו לדעת על האופן שבו נושעים נלמד על ידי המשיח. דברי ישוע מספיקים.
אלוהים מעולם לא ציווה עלינו לחקות את מרדנותם של בני אדם. בשום מקום לא נאמר לנו ללכת אחרי מי שסטו אל אי־ציות, גם אם חיו סמוך לזמנו של המשיח וטענו לסמכות. השליחים והתלמידים שלמדו מפיו של ישוע עצמו היו נאמנים למצוות שאלוהים כבר גילה באמצעות הנביאים. אם אחרים סטו אחר כך מן הדרך הזאת, אין זה לנו ללכת אחרי סטייתם, אלא ללכת אחרי האדון ואחרי הציות שהוא עצמו קיים.
מה תמצאו באתר הזה
במאמרים שבאתר זה נבחן בפירוט את המצוות שרוב הכנסיות מתעלמות מהן, מרככות אותן או מסבירות אותן באופן שמבטל את כוחן. תראו שתורת אלוהים איננה עול בלתי אפשרי, כפי שרבים לימדו, אלא דרך ברורה וצודקת. אלוהים לא נתן מאות דרישות מבלבלות כדי ללכוד את הנפש. מצוותיו מעטות, חזקות, חכמות ובהישג ידם של כל מי שבאמת ירא אותו וחפץ בחיי עולם. הבעיה מעולם לא הייתה שאלוהים דרש יותר מדי, אלא שבני אדם אוהבים נוחות יותר מאשר ציות.
אי־ציות לחוקי אלוהים מביא כאוס לכל תחום בחיים: לשכל, לבית, ליחסים, לכספים ואפילו לגוף. אבל מי שנכנעים לתורת אלוהים החזקה צריכים לצפות בדיוק למה שהוא הבטיח לצייתנים: ברכות, הצלה, הגנה וחסדו בכל תחום של החיים (תהלים א:ב-ג). מצוותיו מביאות סדר, יציבות והשלום העמוק של מצפון נקי לפניו. מעל הכול, הן מביאות את הוודאות שאדם הולך בדרך הישועה. אף אחת מן הטובות האלה אינה צריכה להיות צפויה למי שמתנגדים ביודעין לתורת אלוהים. ה׳ אינו שופך את מיטבו על מי שדוחים את סמכותו.
