"למדני לעשות רצונך, כי אתה אלהי; רוחך הטובה תנחני בארץ מישור" (תהלים קמ"ג:י').
החיים עם אלוהים מתחילים כאשר הרצון מפסיק להיות טריטוריה סגורה ומתחיל להיות נמסר בשלמות. בתחילה, מסירה זו דורשת ויתור, כי הלב צריך לוותר על השליטה ולקבל הנהגה. עם הזמן, מסירה זו אינה מחלישה את האדם, אלא מחזקת אותו מבפנים. כך הרצון, שבעבר היה מוגבל, הופך להיות איתן, בטוח ומיושר עם מטרת הבורא.
בתהליך זה, מצוותיו האיתנות של אלוהים ממלאות תפקיד חיוני. התורה שניתנה לנביאי התנ"ך ולישוע מראה שהציות ללא הסתייגות היה תמיד רצון האב לברואיו. אין שלום אמיתי במקום שיש התנגדות פנימית או ציות חלקי. כאשר הרצון מתמסר, אלוהים מחזק אותו ומוביל אותו בבהירות, ומכין את הלב לחיות לפי עיצוביו.
היום, הקריאה היא ללכת מעבר למסירה הראשונית הפשוטה. אפשר לאלוהים לא רק לקבל את רצונך, אלא גם להפוך אותו למנצח. כאשר אתה הולך לפי מצוותיו המוארות של ה', אתה חווה יציבות, שלום והכוונה מתמדת. במקום הזה האב מברך ושולח את הצייתנים לישוע. מעובד מתוך א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אדון, אני מוסר את רצוני לידיך ומכיר בכך שאני זקוק להכוונתך בכל דבר. אני רוצה ללמוד לא להתנגד, אלא לבטוח במלואו בממשלתך. עשה אותי לאדם המוכן לציית ללא הסתייגות.
תן לי כוח להישאר איתן, בהירות לבחור במה שנכון בעיניך, והתמדה לא לשוב לאחור. חזק את רצוני כדי שתהיה מיושרת עם רצונך בכל עת. מי ייתן ואלך בבטחה תחת הנהגתך.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך על רצונך לעצב בי רצון חזק וצייתן. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כציר איתן שמחזיק את החיים באיזון. מצוותיך הם דרכים בטוחות המובילות לשלום אמיתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
