“…ביודענו כי הצרה מייצרת התמדה” (רומים 5:3).

עוצמת אמונתנו קשורה ישירות לאמונתנו בכך שאלוהים יקיים את הבטחותיו לאלה שבוחרים להקשיב לו ולציית להוראותיו. אמונה אמיתית אינה מבוססת על רגשות, התרשמויות או נסיבות חיצוניות. כאשר אנו מערבבים את האמונה עם רגשות בלתי יציבים או עם היגיון אנושי, אנו מפסיקים לבטוח לחלוטין בדבר אלוהים, אשר כשלעצמו מספיק. אמונה כנה נשענת אך ורק על דבר ה', ולכן מביאה שלום ללב. אנו יודעים שאלוהים נאמן, והוודאות הזו מובילה אותנו לציית בכל כוחנו לכל אשר ציווה עלינו.

כאשר אנו מתמודדים עם ניסיונות, עלינו לזכור שאבינו שבשמים מרשה אותם מתוך מטרה. הוא רוצה לחזק אותנו, ללמד אותנו לבטוח בו בעומק רב יותר ולהכין אותנו לברכות גדולות עוד יותר. כל צרה שאנו פוגשים היא הזדמנות לתרגל את אמונתנו ולהראות שאנו בוטחים בציות לציוויו העוצמתיים.

נפקיד את עצמנו לחלוטין בידיו של אבינו שבשמים, ביודענו שהוא שמח לברך את ילדיו הנאמנים. אלוהים לא רק קורא לנו לציית, אלא גם מחזיק ומחזק אותנו לאורך הדרך. אם נעמוד איתנים בדברו ונציית בכל לבנו, נחווה את השלום, הכוח וההבטחות שהוא שמר לאלה שאוהבים אותו והולכים אחריו בנאמנות. -מעובד מג'ורג' מילר. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שעוצמת אמונתי תלויה לחלוטין בבטחוני בך ובוודאות שתקיים את הבטחותיך לאלה שמצייתים לך. אני יודע שאמונה אמיתית אינה יכולה להתבסס על רגשות בלתי יציבים או על היגיון אנושי, אלא חייבת להיות מושרשת היטב בדברך, שהוא מספיק ובלתי משתנה. למד אותי לבטוח בך לחלוטין, מבלי לאפשר לנסיבות חיצוניות לערער את ציותי ותקוותי במה שגילית.

אבי, היום אני מבקש ממך שתחזק את אמונתי, במיוחד ברגעי ניסיון. אני יודע שאתה מרשה אתגרים לא כדי להשמיד אותי, אלא כדי לחזק אותי, ללמד אותי לבטוח בך בעומק רב יותר ולהכין אותי למשהו גדול יותר. יהי רצון שאמונתי תזוקק כזהב באש, ותהפוך לטהורה ויציבה יותר ויותר לפניך.

הו, אל קדוש, אני סוגד ומשבח אותך כי אתה אב אוהב שמחזיק ומחזק את אלה שבוחרים ללכת אחריך בכל לבם. מי ייתן ואזכה להחזיק מעמד בדברך, ולחוות את השלום, הכוח וההבטחות ששמרת לאלה שאוהבים אותך ומצייתים לך בנאמנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא העוגן שמחזיק אותי איתן באמונה. נשמתי מוצאת מנוחה במצוותיך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

"כל הדברים עלי היו" (בראשית מ"ב:ל"ו).

רבים משתוקקים לעוצמה, אך מעטים מוכנים לעבור את התהליך הנדרש כדי לקבלה. כיצד נוצר הכוח הזה? פעם, כאשר צפינו בגנרטור גדול של אנרגיה, שאלנו עובד מקומי: "איך זה מייצר חשמל?" הוא ענה בפשטות: "בסיבוב וחיכוך. החיכוך יוצר את הזרם החשמלי." הסבר זה נכון גם לחיים הרוחניים. כאשר אלוהים רוצה להביא לנו יותר כוח, הוא מאפשר יותר חיכוך, יותר לחץ. אך רבים דוחים את התהליך הזה ומנסים לברוח מהלחץ, ובכך מפסידים את ההזדמנות להתחזק.

השאלה האמיתית היא: מה אלוהים רוצה מאיתנו כדי שנקבל עוצמה, שלום ואושר? אלוהים רוצה שנקשיב לו, ולהקשיב לאלוהים פירושו לציית למה שגילה באמצעות נביאיו ובאמצעות בנו ישוע. הציות יוצר חיכוך, כי רבים סביבנו נרתעים כשרואים מישהו חי לפי תורת אלוהים. העולם דוחה את הציות כי הוא מעדיף את הדרך הקלה, דרך הנוחות. אך דווקא החיכוך הזה יוצר כוח רוחני. ככל שנכנעים יותר לרצון אלוהים, כך הוא מחזק אותנו לעמוד בכל נסיבה.

אם נהיה מוכנים להתמודד עם ההתנגדות הזו, אזי הכוח והברכות יזרמו כפי שהחשמל זורם מהגנרטור. החיכוך שבציות מעצב אותנו, מחזק אותנו ומאפשר לנו לחיות חיים מלאים באדון. אלוהים לא קרא לנו לחיים של נוחות, אלא לחיים של נאמנות, שבהם כוחו מתגלה באלו שבוחרים לציית, בכל מחיר. -מעובד מתוך א. ב. סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שלעיתים קרובות אנו רוצים עוצמה מבלי להיות מוכנים לעבור את התהליך הנדרש לקבלתה. אך אני מבין שאתה הוא זה שמאפשר את הלחצים כדי לחזק אותנו, לעצב אותנו ולאפשר לנו לחיות לפי רצונך. עזור לי לא לברוח מהתהליך הזה, אלא להתמודד איתו באומץ ובסבלנות.

אבי, היום אני מבקש ממך ללמד אותי להקשיב לך באמת, לא רק באוזניים אלא בציות כנה מלבבי. אני יודע שציות למצוותיך עלול ליצור חיכוך, כי העולם דוחה את הציות ומעדיף את דרך הנוחות. אך אני רוצה להישאר איתן, גם מול התנגדויות. תן לי כוח להמשיך ללכת בדרכך, בכל מחיר, כי אני יודע שבדרך זו אמצא את השלום האמיתי, האושר ואת כוחך הפועל בחיי.

הו, אל קדוש, אני משבח ומהלל אותך כי אתה מחזק את הבוחרים לציית לך. תודה כי החיכוך שבציות אינו לשווא, אלא יוצר כוח רוחני ומקרב אותנו אליך. מי ייתן ולעולם לא אפחד מהתקפות ולעג בגלל הציות, אלא שיהיה מטרתי לשמח את אבי ואת ישוע. מי ייתן וחיי ישקפו את נאמנותך, ושאתמיד עד הסוף. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה מלמדת אותי ללכת בצדק וביושר. מצוותיך הם מקור חכמתי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“אמר לו פטרוס: מדוע אינני יכול ללכת אחריך עתה? את נפשי אתן בעדך” (יוחנן י"ג:37).

פטרוס בטח בהגיונו שלו, אך לא המתין לאלוהים. הוא חזה במחשבתו מהיכן תבוא הנסיון, אך המבחן הגיע ממקום בלתי צפוי. "את נפשי אתן בעדך", הכריז בביטחון. כוונתו הייתה כנה, אך הבנתו את עצמו הייתה מוגבלת. ישוע, שהכיר אותו טוב ממנו עצמו, השיב: "התרנגול לא יקרא עד אשר תכחישני שלוש פעמים." פטרוס לא ידע כי ברגע המכריע תכזב כוחו, כי יישען על השכל האנושי, ואילו אמונה אמיתית אינה מפקפקת. אברהם, אבי האמונה, לא פקפק.

המסירות הטבעית יכולה למשוך אותנו אל אלוהים, למלא אותנו בהתלהבות ולהעיר בנו את הרצון ללכת אחריו. אך מסירות טבעית בלבד לא תהפוך אותנו לנאמנים. כאשר אנו מבססים את הליכתנו רק על רגשות או על היגיון אנושי, במוקדם או במאוחר ניכשל, כי אלו דברים שאינם יציבים. רק ציות מוחלט לרצון אלוהים יחזק אותנו. מי שחי בציות אינו תלוי בכוחו שלו, אלא נשען על ה' ועל מצוותיו, שהם בלתי משתנים ומושלמים.

ההבדל בין פטרוס לאברהם הוא בציות ללא תנאי. אברהם לא היסס כאשר הקריב את יצחק – לא שאל, לא המתין לתחושת ביטחון, פשוט ציית. ולכן נקרא "אוהב אלוהים" והיה לאחד האנשים הברוכים ביותר עלי אדמות. נאמנותו לא התבססה על רגשות או דחפים רגעיים, כפי שהיה אצל פטרוס, אלא על אמונה מושרשת בציות מוחלט. אם נרצה להיות נאמנים באמת, איננו יכולים להישען על כוחנו או על רגשות חולפים, אלא עלינו לאחוז היטב בתורת אלוהים, כי רק באמצעות הציות נחווה את הברכה האמיתית ואת חסדו של אלוהים. –מעובד מאת א. צ'יימברס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שכוחי ונחישותי אינם מספיקים כדי להחזיקני איתן מול הנסיונות. פטרוס חשב שהוא מוכן, אך לא הכיר את חולשתו. גם אני עלול להטעות את עצמי, בבטחוני ברגשותיי או בהיגיון האנושי שלי, מבלי להבין שרק ציות מוחלט לך יוכל להחזיקני.

אבי, היום אני מבקש ממך שתעצב את לבי, כדי שנאמנותי לא תהיה תלויה במה שאני מרגיש או מבין, אלא שתהיה מושרשת היטב בדברך. אני רוצה להיות כאברהם, שציית ללא היסוס, מבלי לבקש הסברים או ערבויות, רק מתוך אמון שאתה נאמן. עזור לי לא להישען על כוחי, אלא להישען לחלוטין על מצוותיך, כי אני יודע שרק באמצעות הציות אמצא יציבות אמיתית בהליכתי איתך.

הו, אל עליון קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה בלתי משתנה, ובך אני מוצא ביטחון. תודה שאינני צריך להישען על כוחי, אלא יכול להישען על תורתך, שהיא מושלמת ונצחית. יהי רצון שחיי יסומנו בציות, כדי שאוכל לחוות את מלוא ברכותיך ולחיות כרצונך, ללא פחד וללא היסוס. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מדריכתי הנאמן בדרך אל כנען השמימית. אילו היה אפשר, הייתי מתעטף במצוותיך כגלימה, כי יפים הם כל כך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“הראה את נפלאות חסדך, אתה, שביד ימינך מושיע את המחסים בך מפני קמים עליהם” (תהילים י"ז:7).

הכרת תודה נולדת מהיכולת להבחין, בתשומת לב קפדנית, בכל פרט ממתנותיו של אלוהים בחיינו. כאשר אנו לומדים לזהות את ברכותיו, אפילו בדברים הקטנים, אנו נעשים מודעים לאהבתו ולטיפולו המתמידים. אלוהים אינו דואג רק לרגעים הגדולים של חיינו, אלא גם לאירועים הפשוטים ביותר ולכל צורך יומיומי שלנו.

הברכות הגדולות של אלוהים שייכות לאלו ההולכים עמו בציות. האנשים הברוכים ביותר בתנ"ך, כמו אברהם ודוד, אהבו את תורת ה'. הם לא היו על-אנושיים, ולא היה להם משהו שאין לנו. ההבדל היה בלבם, שהיה נכון ללכת בנאמנות אחרי מצוות אלוהים. הם הבינו כי הציות לבורא הוא הדרך היחידה לחיים מאושרים, מלאים בנוכחותו ובחסדו של האב.

חיים מבורכים כאלה זמינים לכל אדם שמחליט לחיות לפי רצון אלוהים. אין הבדל בין אלו שנקראו בעבר לאלו שנקראים כיום: ההבטחות הן לכל הצייתנים. כשם שאברהם ודוד זכו לכבוד בזכות נאמנותם, כל אחד יכול לחוות את שפע ברכותיו של אלוהים ולבסוף לרשת חיי נצח במשיח. -מעובד מתוך H. E. Manning. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שהכרת תודה נולדת מהיכולת להכיר בברכותיך בכל פרט של החיים. פעמים רבות אנו מצפים לניסים גדולים ומפספסים את הדאגה היומיומית שלך, מהספקות הקטנות ועד התיקונים שמעצבים אותנו לדבר גדול יותר. אני רוצה לב בעל תשומת לב והכרת תודה, שיראה את ידך בכל דבר, ויבין שגם האתגרים הם הזדמנויות לגדול באמונה ובציות.

אבי, היום אני מבקש ממך שתלמד אותי ללכת בדרכיך כפי שעשו אברהם ודוד, שמצאו בתורתך את הסוד לחיים מאושרים. אני יודע שהציות הוא המפתח לחוות את נוכחותך והגנתך. תן לי לב נכון לכבד אותך בכל דבר, בביטחון שאתה תמיד מוביל את ההולכים אחריך בנאמנות.

הו, אל עליון קדוש, אני משבח ומפאר אותך כי אתה נאמן ולעולם אינך חדל לכבד את ההולכים בדרכיך. תודה שהבטחותיך שייכות לכל הבוחרים לציית לך, ללא הבדל זמן או נסיבות. מי ייתן ואמונתי והכרת התודה שלי יהיו מתמידות, וציותי יוביל אותי למלוא נוכחותך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא החרב המגינה עלי בקרב. ליבי מתענג במצוותיך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

‏"כי אני ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם, נאם ה׳, מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיהו כט:יא).

‏בקשו, בנוכחות אלוהים, להכיר את עצמכם. רק לפניו נוכל לראות בבירור מי אנחנו באמת ומה עדיין חסר לנו. לאחר מכן, שאלו את עצמכם: לשם מה שלח אותי אלוהים לעולם? האם כבר הפכתי למה שהוא רוצה שאהיה? האם אני חי לפי רצונו, או שיש עוד תיקונים שעלי לעשות? התשובה לשאלות אלו אינה באה מדעת בני אדם, אלא מההתגלות שכבר נתן לנו אלוהים בתורתו הקדושה והמושלמת. אם אנו רוצים למצוא חן בעיניו ולהיות מאושרים על ידו, עלינו להיכנע לחלוטין לרצונו.

‏אמרו לה׳ בכנות: "למדני לעשות רצונך, כי אתה אלוהי" (תהילים קמג:י). אם זו תהיה תפילת לבכם, הוא יענה בבהירות ובעוז: "אל תירא; שמור את מצוותי ואהיה עמך." הציות לאלוהים אינו רק חובה, אלא הדרך לשלום אמיתי. הוא ידריך את נפשכם, יעמיד את רגליכם על הדרך הנכונה ויוביל אתכם מעבר למגבלות אנושיות. תחדלו מלחפש שבחים, הכרה ארצית או דברים שנעלמים ברגע שמושגים. במקום זאת, אלוהים יפתח את עיניכם למשהו אינסופי ונצחי.

‏הבוחרים לציית לה׳ חווים את הטוב ביותר שבו. עוד לפני שישיגו את חיי הנצח במשיח ישוע, הם מקבלים הצצה לתהילתו, לאושרו ולאהבתו, שהם נצחיים, בלתי ניתנים לערעור ואינם כלים. כל הטוב, כל השלום, כל השמחה האמיתית שמורים לאלו הנכנעים לרצון אלוהים. לכן, אם ברצונך לחיות תחת הברכה האלוהית, ציית בכל לבבך, כי הוא לעולם לא יחדל לכבד את ההולכים בדרכיו. -מעובד על פי אדוארד ב. פוסי. להתראות מחר, אם ה׳ ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא כי רק בנוכחותך אוכל להכיר את עצמי ולראות בבירור מה עוד חסר לי. אני יודע שחיי צריכים להתנהל לפי רצונך, ולא על פי דעות בני אדם או רצונות חולפים. אני רוצה להיות מה שתכננת עבורי, ולציית בנאמנות לתורתך הקדושה. למדני ללכת באמתך.

אבי, היום אני מבקש ממך להדריך את צעדיי ולעצב את ליבי כדי שאציית בכנות ובשמחה. אני יודע שהשלום האמיתי אינו בחיפוש אחר הכרה או השגת מטרות ארציות, אלא בחיים של כניעה מלאה לך. הובל אותי מעבר למגבלותיי, פתח את עיניי למטרותיך הנצחיות וחזק את אמונתי כדי שאבטח ללא היסוס במה שכבר גילית בדברך.

הו, אל קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי בך כל הטוב, כל השלום וכל השמחה האמיתית. תודה שאינך חדל לכבד את ההולכים בציות לדרכיך. אני יודע שמילוי הבטחתך עוד עתיד לבוא, אך כבר עתה אוכל לחוות את תפארתך ואת אהבתך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה הולכת עמי בכל עת. כל מצוותיך הן הוכחה לחכמתך האינסופית ולרצונך לראותני מצליח. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

“רק באלהים, נפשי, המתיני בדומיה, כי ממנו תקוותי” (תהלים ס״ב:ה׳).

פסוק זה מלמד אותנו כי הדומיה האמיתית היא מעבר להיעדר מילים. ישנו סוג נוסף של שתיקה שעלינו לטפח: שתיקה כלפי עצמנו. משמעות הדבר היא לשלוט במחשבותינו, להימנע מהתרוצצות הדמיון ולא לאפשר למוחנו להיתפס יתר על המידה למה ששמענו, דיברנו או זכרנו מהעבר. עלינו להשתחרר מהסחות הדעת הפנימיות שמרחיקות אותנו מנוכחות אלוהים.

התקדמות בחיים הרוחניים דורשת משמעת על דמיוננו. כאשר אנו מצליחים לכוון את מחשבותינו למה שבאמת חשוב, ואיננו נותנים לעצמנו להיסחף אחרי הרהורים חסרי תכלית, אנו חווים שלווה עמוקה יותר. מחשבות לא מסודרות הן כגלים סוערים, אך מי שלומד לקבע את מחשבתו ברצון אלוהים מוצא יציבות וביטחון.

הדבר שקיים באמת הוא אלוהים – אלוהים של אהבה, סליחה וישועה. אם נקדיש את חיינו כדי לרצות אותו, ונשאף לציית לתורתו הקדושה והחזקה, כל טוב יתרחש. אלוהים מכבד את אלה שמכבדים אותו. כאשר אנו בוחרים לחיות בציות, אנו נהנים מברכותיו, מהגנתו, ומעל לכל – מהוודאות של חיי נצח דרך ישוע, בן האלוהים. מי ייתן ונוכל לטפח את אותה שתיקה פנימית ולשמור על לבנו ומחשבותינו ממוקדים באחד שיכול להובילנו אל השלום האמיתי. -מעובד מניקולא גראו. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שרק כאשר נפשי לומדת להמתין בדומיה לפניך, אוכל למצוא שלום אמיתי. אין מדובר רק בשתיקה חיצונית, אלא בהרגעת ליבי, בשליטה על מחשבותיי ובאי-התמסרות לדאגות והסחות דעת שמרחיקות אותי מנוכחותך.

אבי, היום אני מבקש שתעזור לי למשול במחשבתי, שלא אלך לאיבוד בהרהורים חסרי תועלת או בזיכרונות שמרחיקים אותי מההווה. רצוני להתמקד במה שבאמת חשוב: לציית לרצונך ולחיות לפי מצוותיך. אני יודע שמחשבות לא מסודרות הן כגלים שמערערים אותי, אך כאשר מחשבתי ממוקדת בך, אני מוצא ביטחון ויציבות. למדני לנוח באמת שבך, מבלי להיסחף אחרי אשליות חולפות.

הו, אל עליון קדוש, אני סוגד ומשבח אותך כי אתה היסוד האיתן היחיד בתוך חוסר הוודאות של החיים. תודה שאתה מכבד את המכבדים אותך ומוביל את הבוחרים לחיות בציות. אני יודע שכאשר אבטח בך, אזכה לברכותיך, להגנתך, ומעל הכול – לתקוות חיי הנצח. מי ייתן ואוכל לטפח את הדומיה הפנימית הזו, לשמור את נפשי מושרשת בך, המקור היחיד לשלום אמיתי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא משענת נאמנה בחיי. לעולם לא אעייף מלהלל את מצוותיך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

"ויצא מבלי לדעת לאן הולך" (עברים יא:8).

האם אי פעם הרגשת כמו אברהם? יוצא, עוזב מאחור את מה שמוכר לך, מבלי להיות בטוח מה יבוא אחר כך? רגעים כאלה הם מאתגרים, כי אין הסבר הגיוני לתת כאשר מישהו שואל: "מה אתה מתכוון לעשות?" האמת היא שלעתים קרובות איננו יודעים, אך אנו בוטחים בכך שאלוהים יודע. וזה מספיק. הליכת האמונה אינה עוסקת בתכנית מפורטת, אלא בוודאות שלאלוהים יש מטרה מושלמת ושהוא מוביל אותנו בבטחה.

לכן, עלינו תמיד לבחון מחדש את עמדתנו כלפי אלוהים. האם אנו באמת עוזבים הכול ובוטחים בו לחלוטין? אמונתנו אינה יכולה להיות בהבנותינו או בתכניותינו, אלא בהנחיה שכבר נתן לנו במצוותיו. אלוהים נתן לנו חוקים מושלמים, וכיוון שהם מושלמים, לעולם לא יובילו אותנו לדרכים שגויות. לציית לרצונו פירושו ללכת בבטחה, גם כאשר פרטי העתיד אינם ידועים. אמונה אמיתית אינה דורשת לדעת מה יבוא; היא דורשת רק לבטוח באלוהים שמוביל אותנו.

האמון הזה שומר אותנו נפעמים כל הזמן, כי כל יום חדש הוא מסע אמונה חדש. כאשר אנו מפסיקים לדאוג לדברים שהערכנו לפני ש"יצאנו", אנו לומדים להסתמך על אלוהים באמת. האחריות היחידה שלנו היא ללכת בצייתנות בדרכו, בידיעה שהוא מקדים אותנו, מוביל אותנו אל החיים שהוכנו לאוהביו וההולכים ברצונו. -מעובד מאת א. צ'יימברס. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שלפעמים ללכת אחריך פירושו לצאת מבלי לדעת לאן אני הולך, לבטוח רק בכך שאתה יודע את הדרך. אני יודע שהאמונה אינה מבוססת על תכניות אנושיות מפורטות, אלא על הוודאות שלך שיש לך מטרה מושלמת ואתה מוביל את מי שמציית לך. אני רוצה ללמוד לנוח באמת הזו, מבלי לדרוש הסברים או ערבויות נראות לעין, אלא לבטוח שהכול בטוח בידיך.

אבי, היום אני מבקש ממך לחזק את ליבי כדי שאוכל באמת לעזוב כל מה שכובל אותי ולבטוח בך לחלוטין. אני יודע שדברך כבר גילה לי את הדרך הנכונה ושבעצם הציות למצוותיך לעולם לא אלך לאיבוד. שהאמונה שלי לא תהיה תלויה בהיגיון אנושי או באישור של אחרים, אלא תהיה מעוגנת היטב ברצונך. למדני ללכת בבטחה, גם כאשר פרטי העתיד נסתרים ממני.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי אתה נאמן להוביל את הבוחרים ללכת אחריך. תודה שהליכת האמונה אינה תלויה בוודאות שלי, אלא בנאמנותך שאינה משתנה. מי יתן וחיי יהיו עדות לתלות מוחלטת בך, כדי שבכל יום אוכל לבטוח יותר, לציית יותר ולנוח בוודאות שאתה מוביל אותי אל היעד שהכנת לאוהביך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה מראה לי את הדרך הישרה והטהורה. מצוותיך ממלאות את נפשי בשלום. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ניקודמוס ענה ואמר לו: איך ייתכן הדבר הזה?” (יוחנן 3:9).

שאלתו של ניקודמוס משקפת גישה נפוצה בקרב אלו שמתקשים לקבל את העל-טבעי. בעניינים רוחניים, במיוחד בנושאים חשובים, הספק המתמיד נובע לעיתים קרובות משורש עמוק: גאוות התבונה האנושית. הרציונליסט מציב את עצמו במרכז הכול, ומצפה שאלוהים יתאים ללוגיקה המוגבלת שלו, במקום להיכנע בענווה לבורא. במקום לבקש את אלוהים בלב פתוח, הוא דורש הוכחות שיספקו את השקפת עולמו האישית, והופך לשופט של מה שניתן להבין רק באמונה.

אותה מנטליות ממשיכה להתקיים גם היום. אנו שופטים הכול מתוך מה שכבר אנו מאמינים, ומסרבים לקבל כל דבר שאינו תואם לדעות הקדומות שלנו. אגוצנטריות רוחנית זו הופכת אותנו לעמידים בפני האמת, וגרוע מכך – בפני הציות. כי מי שמעמיד את עצמו כשופט לרצון אלוהים, בקושי ייכנע למצוותיו.

גישה ממורכזת-אדם זו היא אחת הסיבות העיקריות לכך שרבים אינם נשמעים לחוקי אלוהים. מי שמתנגד לציות, מתרחק באופן טבעי מהבורא, והופך לבלתי מסוגל לחוות את השלום והברכות שהוא כל כך מחפש. הלב שמתקשה בגלל ספק וגאווה מאבד את ההזדמנות לחיות במלואו בנוכחות אלוהים. שלום אמיתי ושפע אמיתי מגיעים כאשר אנו מפסיקים לנסות להתאים את אלוהים ללוגיקה שלנו ונכנעים לציות, מתוך אמון שדרכיו גבוהות מדרכינו. רק כך נוכל לחוות את כל הטוב שהוא הכין לאלו שבאמת הולכים אחריו. -מעובד מ-J. H. Newman. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שהתבונה האנושית, כאשר היא מונהגת על ידי גאווה, הופכת למכשול להבנת רצונך ולקבלתו. אך אני יודע שאתה גדול מכל הבנה אנושית, ואמונה אמיתית מתבטאת בהכנעה ובציות, לא בדרישה להוכחות שיספקו את השקפת עולמנו. למד אותי לבטוח בך ללא סייג, לשים את מבטחי בחכמתך ולא בשלי.

אבי, היום אני מבקש ממך להסיר ממני כל זיק של התנגדות או גאווה שמונע ממני להיכנע לחלוטין לרצונך. אינני רוצה להיות כמו אלו ששופטים את אמתך על פי דעותיהם, אלא להיות מי שמבקש אותך בלב פתוח ועניו. עזור לי שלא להקשות את לבי מול מצוותיך, כי אני יודע ששלום אמיתי ושפע אמיתי נמצאים רק בציות מלא לך.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך כי דרכיך גבוהות משלי, וחכמתך מושלמת. תודה שאתה קורא לנו לא להיכנע להבנתנו, אלא לחיות על פי אמתך, שהיא נצחית ובלתי משתנה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה מדריכה אותי בחכמה ובאמת. בכל יום אני מוצא שמחה במצוותיך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ויאמר ה' אל אברם: צא מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך” (בראשית י"ב:1).

הצו של אלוהים לאברהם דרש אמונה יוצאת דופן. אך האם היה לו קל יותר, כמי שהיה החלוץ בדרך האמונה, מאשר לנו כיום, שיש לנו דוגמאות רבות לאמונה הכתובות בכתבי הקודש? אולי אלוהים דיבר אליו בדרך שונה מזו שבה הוא מדבר אלינו, אך הקשיים והאתגרים שעמדו בפניו היו אמיתיים בדיוק כמו אלו שאנו מתמודדים עמם כיום.

האמת היא שכאשר אלוהים מדבר, קולו נעשה מובן מאליו לאלה שמקשיבים לו. לא משנה באיזה אופן הוא מתקשר – בין אם זה קול על-טבעי, תחושת ודאות עמוקה במצפון או תחושת חובה שאינה ניתנת לערעור. אברהם ידע שזהו אלוהים הקורא לו, וודאות זו הניעה אותו לפעול. באותו אופן, אלוהים מדבר אלינו כיום דרך הכתובים, ומבהיר מה הוא מצפה מאיתנו. רצונו גלוי, ועלינו להחליט אם נפעל כאברהם, נציית ללא עוררין, או נהסס ונפסיד את ברכת הציות.

כשם שאברהם הודרך, הוגן ונברך כאשר הלך אחרי צו אלוהים, כך גם אנו נחווה את ההשגחה האלוהית אם נציית לתורת ה'. רק בציות נוכל להיות בטוחים שאלוהים יוביל אותנו אל המקום שהכין עבורנו. עד שנגיע לשם, נוכל לבטוח שהגנתו וברכותיו יהיו על אלו שבוחרים לחיות באמונה ובציות. -מעובד מתוך א. ב. דייווידסון. להתראות מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אמת היא שקולך אינו ניתן לטעות לאלה שמקשיבים לך ורוצים ללכת אחריך. אברהם לא היסס כאשר קיבל את צוויך, כי ידע שאתה הוא הקורא לו. אני רוצה שתהיה בי אותה נכונות, אותה אמונה המצייתת ללא עוררין, גם כאשר איני רואה את כל הדרך לפניי. אני יודע שכבר גילית את רצונך דרך הכתובים, ועליי להחליט אם אהיה נאמן כאברהם או אתן לספק למנוע ממני להתקדם.

אבי, היום אני מבקש ממך אומץ לציית לקולך, גם כאשר הדרך נראית לא ברורה. אני יודע שכפי שהדרכת והגנת על אברהם, גם תהיה עמי אם אבחר ללכת בדרכך ולבטוח בהבטחותיך. עזור לי שלא לאבד את ברכת הציות בגלל פחד או חוסר החלטיות.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומברך אותך כי אתה אל שמדריך, מגן ומברך את ההולכים בדרכיך. תודה שהשארת לנו את דברך כהכוונה ברורה, כדי שלעולם לא נצטרך ללכת בחשכה. מי ייתן ואזכה לחיות כל יום בציות, בביטחון שתוביל אותי אל המקום שהכנת לאוהביך ולנאמניך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא האוצר שאני שומר בשמחה. הו, כמה אני מתענג להרהר במצוותיך היפות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ואז אמר אלישע: לך שאלי לך כלים מכל שכניך. אחר כך בואי הביתה עם בניך וסגרי את הדלת” (מלכים ב' 4:3-4).

ההוראה של ה' לאלמנה הייתה ברורה: הנס יתרחש בסוד הציות, הרחק מעיני הספקנים, הרחק מהיגיון אנושי. האלמנה ובניה היו צריכים להיות לבד עם אלוהים, ללא התערבות הנסיבות, הספקות או הדעות של אחרים. מה שעמד להתרחש לא היה נובע מחוקי הטבע, ולא מכוחו של אדם, אלא אך ורק מהכוח האלוהי. כדי שהנס יתרחש, האלמנה הייתה צריכה לציית ללא היסוס.

הסיפור הזה ממחיש אמת יסודית: אלוהים נתן לנו מספר פקודות בכתבי הקודש. אם ברצוננו לקבל את ברכותיו, עלינו לציית ללא שאלות, ללא חיפוש קיצורי דרך או פתרונות משלנו, ללא ניסיון לרצות אותו בדרכים חלופיות המתעלמות מתורתו הקדושה והעוצמתית. אלוהים תמיד פועל לפי העקרונות שקבע, והוא אינו משתנה. הציות הוא הדרך לראות את כוחו מתגלה בחיינו. כשם שהאלמנה לא ראתה את הנס לפני שקיימה את ההוראות, כך גם אנו לא נראה את פעולתו של אלוהים אם לא נהיה מוכנים לציית תחילה.

האמונה האמיתית מתגלה כאשר אנו מניחים את ההיגיון שלנו בצד ונכנעים לציות. כאשר אנו הולכים אחרי פקודות אלוהים, באמונה, מבלי לצפות להוכחות גלויות, הנסים מתרחשים. אנו נרפאים, מקבלים שפע, מתברכים ומובלים אל חיי נצח במשיח ישוע. האלמנה הייתה צריכה לסגור את הדלת ולבטוח. וכאשר אנו עושים זאת, אנו מגלים שהוא תמיד מכבד את אלה החיים באמונה ובציות. -מעובד על פי Lettie B. Cowman. להתראות מחר, אם ה' ירצה.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אמת היא כי נפלאותיך קורות בסוד הציות, הרחק מהספקות ומהיגיון אנושי. כשם שהאלמנה נדרשה לסגור את הדלת ולבטוח, אני רוצה ללמוד להתרחק מהקולות הספקניים ולהפקיד את עצמי כליל בידיך. אני יודע שכוחך אינו תלוי בנסיבות ושהציות הוא הדרך לראות את נפלאותיך.

אבי, היום אני מבקש ממך לחזק את אמונתי כדי שלא אתבסס על אותות נראים, אלא שאציית בלב שלם. עזור לי לסגור את הדלת בפני הספק, הפחד והביטחונות השקריים של העולם הזה, ולפתוח את חיי לחלוטין לרצונך. אני יודע שאתה פועל לפי עקרונותיך שאינם משתנים, ונאמנותך לעולם אינה כושלת. מי ייתן ואמוני יהיה בך ולא בהבנה שלי, כי בציות אני מוצא את פעולתך.

הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך כי תמיד אתה מכבד את אלה החיים באמונה ובציות. תודה כי דברך איתן והבטחתך בטוחה לאלה ההולכים אחריך ללא סייג. אני יודע שכאשר אני מציית, אני רואה את כוחך מתגלה ומוצא את מלוא הברכות שהכנת לאוהביך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית מגינה עלי ממוקשי האויב. איני יכול לדמיין יום ללא מצוותיך בלבי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.