“פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי; תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ” (תהילים 86:16).

כאשר לבנו מתמלא בתשוקה עמוקה ובלתי פוסקת שאלוהים יהיה ההתחלה והסוף של הכול — הסיבה העומדת מאחורי כל מילה, כל מעשה וכל החלטה, מעלות השחר ועד רדת הערב — משהו נפלא מתרחש בקרבנו. כאשר הכמיהה הגדולה ביותר שלנו היא לרצות את מי שברא אותנו, ואנו בוחרים לחיות מתוך התמקדות מתמדת בציות לתורתו הנפלאה, כפי שמלאכי השמים חיים כדי למלא מיד את פקודותיו, אז אנו נעשים קורבן חי לרוח הקודש.

ההתמסרות המוחלטת הזאת מובילה אותנו לקשר אמיתי ומתמיד עם אלוהים. ומתוך הקשר הזה נובעים כוח ברגעי חולשה, נחמה בשעות צרה והגנה לאורך כל מסענו בעולם החולף הזה. רוח אלוהים מתחילה להנחות את צעדינו בבהירות, משום שלבנו כבר אינו מבקש לרצות את עצמו, אלא את האב. הציות לתורתו נעשה לעונג — ביטוי טבעי לאהבתנו וליראת הכבוד שלנו כלפיו.

לחיות כך פירושו לחצות את העולם הארעי הזה בביטחון, גם בתוך מאבקים ואתגרים, בדרך אל העושר הנצחי שהאדון הכין למאמיניו. פירושו לחוות מעט מן השמים כבר כאן בארץ, משום שהנפש המצייתת כבר צועדת לעבר התהילה. והכול מתחיל בתשוקה הבוערת הזאת: לרצות את אלוהים בכל דבר, ולחיות בציות מלא לתורתו הקדושה, הצודקת והעוצמתית. — ויליאם לאו. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, נכון הוא שלעתים קרובות אני מוסח מדברים חולפים רבים ומפסיק להעמיד בראש סדר העדיפויות את מה שבאמת חשוב: לחיות כדי לרצות אותך. פעמים רבות אני מבקש את נוכחותך, אך איני מציב אותך במרכז כל מילה, כל מעשה וכל החלטה במהלך יומי. אני שוכח שהתכלית האמיתית של קיומי היא להיות קורבן חי לך — מציית, נכנע ומוקדש. כאשר אני פונה אל תורתך הנפלאה בכנות, אני מבין שלבי מתחיל להתיישר עם לבך, וכל מה שבתוכי מוצא סדר, שלום והכוונה.

אבי, היום אני מבקש ממך שתדליק בקרבי את התשוקה העמוקה הזאת לרצות אותך בכל דבר. יהי רצון שמוקד נשמתי לא יהיה לרצות את עצמי, אלא לפאר את שמך בכל צעד במסע חיי. אני רוצה לחיות בקשר אמיתי איתך, לחוש את כוחך בחולשותיי ולשמוע את קולך גם בימים השקטים ביותר. למד אותי לאהוב את דרכיך ולציית, משום שלבי מצא עונג בדברך ובמצוותיך. תן לי התמדה, אדוני, כדי שההתמסרות הזאת תהיה יומיומית, כנה ומלאה.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד ומהלל אותך, כי אתה הכול עבורי — ההתחלה, האמצע והסוף של קיומי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כדבש לנפש וכיציבות לרגליי המועדות. מצוותיך הן שמחה לאוהביך והגנה למי שהולכים אחריך בנאמנות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“האדם תמיד יקצור את אשר יזרע” (גלטים 6:7).

העמדות, המשאלות והנטיות של נשמתנו, שיום אחד יושלמו בשמים, לא יופיעו לפתע כדבר חדש ובלתי מוכר. עליהן להתפתח, לקבל הזנה ולהיות מתורגלות לאורך כל חיינו כאן על פני האדמה. חיוני שנבין אמת זו: שלמות הקדושים בנצח אינה פירושה שינוי קסום לישות אחרת, אלא השלמתו של תהליך שכבר החל כאן, כאשר הנשמה בחרה להיכנע לאלוהים ולציית לתורתו הקדושה והנפלאה.

נקודת המוצא של שינוי זה היא הציות. כאשר נשמה, שבעבר הייתה סוררת, משפילה את עצמה לפני הבורא ומחליטה לחיות על פי מצוותיו, אלוהים מתחיל לפעול בה בעומק ובהתמדה. הוא מתקרב, מלמד, מחזק ומוביל את הנשמה הזו בדרך של אחווה וקדושה הולכת וגוברת. הציות נעשה לאדמה פורייה שבה רוח אלוהים פועל בחירות, מעצב את האופי ומכוון את הרגשות בהתאם לרצונו.

לכן, כאשר נגיע לבסוף לשמים, לא נתחיל דבר חדש, אלא רק נמשיך בדרך שהחלה כאן — דרך שהחלה ברגע שבו החלטנו לציית לתורתו האדירה, העדינה והנצחית של אלוהים. הקדושה המושלמת של השמים תהיה, אם כן, התגלמותה המפוארת של הנאמנות שנחיה על פני האדמה. לכן אין זמן לבזבז: כל צעד של ציות היום הוא צעד נוסף המתקרב אל התהילה הנצחית של מחר. —מעובד על פי הנרי אדוארד מנינג. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך משום שאתה מגלה לי שהשלמות המצפה לי בשמים לא תהיה דבר זר או רחוק, אלא המשכה של חיים שנמסרים לך, המתחילים עכשיו, ברגע הזה ממש. אינך מצפה שאהפוך לישות אחרת בסוף הדרך, אלא שאאפשר לרוחך לשנות אותי, צעד אחר צעד, בעוד אני בוחר לציית לתורתך הקדושה והנפלאה. תודה לך, משום שכל מעשה נאמן כאן על פני האדמה הוא חלק מן התהליך המכין את נשמתי לתהילה הנצחית.

אבי, היום אני מבקש ממך שתשתול בי את הרצון המתמיד לציית לך. שלא אדחה את הבחירה הזו ולא אבוז לערכם של מעשי נאמנות קטנים. עזור לי להבין שבציות רוחך פועל בחירות, מעצב את אופיי ומכוון את רגשותיי בהתאם לרצונך. חזק אותי כדי שגם בתוך המאבקים אעמוד איתן בדרך תורתך, משום שאני יודע שבאדמה הזו מתרחש השינוי האמיתי.
הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך משום שאתה מכין אותי כבר מעכשיו למה שהוא נצחי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כדרך של אור המנחה אותי בעדינות ובנחישות אל הקדושה המושלמת. מצוותיך הן כזרעים אלוהיים הנטועים בלב, הפורחים כאן ונשלמים בנצח. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“בכול, הודו, כי זהו רצונו של אלוהים במשיח ישוע עבורכם” (הראשונה אל התסלוניקים 5:18).

לאלוהים יש תוכנית לחייכם — בכך אין ספק. אך חשוב לזכור: התוכנית היא שלו, לא שלכם. וכל עוד תנסו להתאים את התוכנית לרצונותיכם האישיים, תחיו בעימות מתמיד עם רצון הבורא. זו הסיבה לכך שכל כך הרבה מאמינים חיים בתסכול: הם מתפללים, צמים, מתכננים, אך דבר אינו מתקדם. כי עמוק בפנים הם עדיין רוצים שאלוהים יברך את ההחלטות שקיבלו מבלי להיוועץ בו. השלום מגיע רק כאשר אנו מפסיקים להתנגד ומקבלים את תוכניתו של אלוהים בדיוק כפי שהוא תכנן אותה.

אולי תאמרו: “אבל הייתי מקבל את תוכניתו של אלוהים אילו רק ידעתי מהי!” וכאן טמונה הנקודה שרבים מתעלמים ממנה: אלוהים אינו מעוניין לגלות את פרטי תוכניתו למי שאינו מגלה עניין בציות. רצון האל אינו תעלומה בלתי נגישה — הבעיה היא שמעטים מוכנים לקיים את מה שכבר התגלה. לפני שאנו מבקשים הכוונה, שליחות או תכלית, עלינו לציית למה שכבר ברור. ומה ברור? תורתו העוצמתית, החכמה והנצחית של אלוהים, הכתובה בברית הישנה ומאושרת מחדש בידי ישוע בארבעת ספרי הבשורה.

הציות תמיד קודם להתגלות. רק כאשר אנו נכנעים לרצון האב ומתחייבים לקיים את מצוותיו, הוא מתחיל להראות לנו את הצעד הבא. ועם ההתגלות באים גם השליחות, הברכות ולבסוף הישועה במשיח. אין קיצורי דרך. האב אינו מדריך מורדים. הוא מדריך את המצייתים. רוצים לדעת מהי תוכניתו של אלוהים לחייכם? התחילו כבר היום לציית לכל מה שהוא כבר ציווה. השאר יתווסף בזמן הנכון — בבהירות, בהכוונה ובנוכחות החיה של רוחו. —מעובד על פי ג׳. ר׳. מילר. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, נכון הוא שלעתים קרובות אני מתוסכל כאשר איני מבין מה אתה עושה בחיי. אני מנסה לבקש אותך, אך עדיין רוצה שהדברים יתרחשו בזמן שלי ובדרך שלי. כאשר התוכניות אינן מצליחות, אני מתפתה לחשוב שאתה רחוק, כאשר למעשה אני הוא שמתעקש ללכת בדרכים שאין לך אישור עליהן. כבר הבהרת, באמצעות מצוותיך, כיצד עליי לחיות, אך פעמים רבות אני מתעלם ממה שהתגלה ומחכה לתשובות חדשות, כאשר מה שאני צריך הוא לציית למה שכבר ידוע לי.

אבי, היום אני מבקש ממך להסיר ממני כל רצון לשלוט בעתיד ולשתול בי לב מציית. איני רוצה עוד להמשיך לחפש התגלויות ובו בזמן להזניח את יסוד האמונה, שהוא הציות למה שכבר ציווית. למד אותי להעריך את הכתוב, לאהוב את דרכיך ולקיים ללא דיחוי את התורות שכבר קיבלתי. אני יודע שאינך מדריך את המורדים, אלא את המכבדִים אותך בנאמנות. תן לי discernment, אדוני, כדי שחיי יעוצבו על פי אמיתך.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, מפני שאינך חדל להראות את הדרך הנכונה לאלה המבקשים אותך בכנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא הדרך היציבה המובילה אל החיים, גם כאשר הכול סביבי נראה לא ודאי. מצוותיך הן כלפידים חיים המאירים בתוך האפלה, מגלים את אופייך ומעניקים הכוונה לנשמתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“בסבלנותכם קנו את נפשותיכם” (לוקס 21:19).

חוסר הסבלנות הוא גנב מתוחכם. כאשר הוא משתרש, הוא גוזל מן הנשמה את תחושת השליטה, את השלווה ואפילו את הביטחון. אנו נעשים חרדים משום שאיננו מסוגלים לראות את המחר. אנו רוצים תשובות מהירות, פתרונות מיידיים, סימנים נראים לעין שהכול יסתדר. אך אלוהים, בחוכמתו, אינו מגלה לנו את התסריט המלא של החיים. הוא מזמין אותנו לבטוח בו. וכאן טמון האתגר: כיצד לנוח בשלום כאשר איננו יודעים מה יבוא?

התשובה אינה טמונה בידיעת העתיד, אלא בהתקרבות אל האב. השלום האמיתי אינו נולד מחיזוי, אלא מנוכחותו של אלוהים בקרבנו. ונוכחות זו אינה אוטומטית — היא מתגלה כאשר אנו מקבלים החלטה נחושה: לציית. כאשר אנו בוחרים לחיות על פי רצון האל, קורה דבר יוצא דופן. הוא מתקרב אלינו. ובמקום לתת לנו מפה מפורטת של כל מה שעתיד להתרחש, הוא מעניק לנו ראייה רוחנית. אנו מתחילים לראות בעיני האמונה. אנו מבינים את ההווה בבהירות רבה יותר ומבחינים בסימנים לבאות, משום שרוח האדון מדריכה אותנו.

הציות לתורתו הנפלאה של אלוהים יוצר שקט שהעולם אינו מבין. זוהי רגיעה טבעית, מנוחה עמוקה. לא מפני שהכול נפתר, אלא מפני שהנשמה יודעת שהיא שלמה עם הבורא. אי אפשר לייצר את השלום הזה או ללמוד אותו מספרים ומדרשות. הוא פרי ישיר של חיים המתואמים עם מצוותיו הנצחיות של העליון. המציית — נח. המציית — רואה. המציית — חי. — פ. פנלון. עד מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, נכון הוא שלעתים קרובות אני מניח לחוסר הסבלנות להשתלט עליי. כאשר התשובות מתעכבות, כאשר המחר נראה לא ודאי, אני חש שלבי מתכווץ ומחשבותיי דוהרות ללא כיוון. אני מנסה לשלוט במה שאינני יכול, והדבר גוזל ממני את השלום שרק אתה יכול להעניק. במקום לנוח בך, אני ממשיך לחפש סימנים, הסברים והבטחות, כאילו ידיעת העתיד היא הדבר שאני זקוק לו יותר מכול. אך עמוק בפנים, נשמתי משתוקקת למשהו עמוק יותר: לנוכחותך.

אבי, היום אני מבקש ממך ללמד אותי לבטוח, גם מבלי להבין. אני רוצה להפסיק לרדוף אחר פתרונות מיידיים וללמוד להמתין לך בלב שליו. תן לי אומץ לציית בשמחה למצוותיך המפוארות, גם בשתיקה, גם כאשר הכול נראה קפוא. אני רוצה את הראייה הרוחנית המגיעה רק כאשר רוחך שוכנת בקרבי. התקרב אליי, אדוני. הראה לי את ערכם של חיים הנתונים לחלוטין לרצונך. מי ייתן וביטחוני הגדול ביותר לא יהיה בתשובות מהירות, אלא בדאגתך המתמדת לילדיך המצייתים.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, משום שנוכחותך טובה יותר מכל תוכנית מפורטת. אתה מנוחתי בעיצומה של ההמתנה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כנהר שקט החוצה את לבי ומביא סדר למקום שבו שרר קודם בלבול. מצוותיך הן כאורות הדולקים בחשכה, המראים את הצעד הבא בבהירות ובטוב לב. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אילו ה׳ לא היה עוזר לי, כבר הייתי בדממת הקבר” (תהילים צ״ד:י״ז).

ישנם רגעים בחיים שבהם נדמה שהכול קורס בבת אחת: חלומות מתנפצים, תפילות נראות כאילו אינן נענות, והלב, הנמחץ תחת נסיבות החיים, כבר אינו יודע לאן לפנות. בשעות כאלה, המחשבה הופכת לשדה קרב. מחשבות שליליות, תסכולים, משאלות שלא התגשמו ותחושות של חוסר אונים משתלטים. והגרוע מכול הוא שכאשר אנו זקוקים יותר מכול להכוונה, אנו מתפתים לקבל החלטות פזיזות, רק כדי להקל את הכאב. אך פעולה מתוך דחף כמעט לעולם אינה מובילה אותנו אל הפתרון — וכמעט תמיד מרחיקה אותנו עוד יותר ממה שאלוהים רוצה לעשות.

הכוח האמיתי ברגעים כאלה אינו טמון בעשייה מיידית, אלא בכניעה. להישאר בשקט, לבטוח ולהפקיד בידי אלוהים את רצונותינו — כל אלה דורשים אומץ רב יותר מכפי שרבים מדמיינים. השקטת הנפש בתוך הכאוס היא תרגיל רוחני עמוק. במקום הזה של כניעה מתחיל הריפוי הפנימי. המחשבה נרגעת, הרוח מתחזקת, ואנו מתחילים לראות בעיני האמונה. עמדה ענווה זו פותחת את הדרך לרוח אלוהים לתמוך בנו ולהוביל אותנו בבטחה.

אך אין אפשרות לחיות את המציאות הזאת ללא ציות. המקור האמיתי היחיד לכוח, לשלום ולהכוונה נמצא בנאמנות לתורת אלוהים. הוראותיו אינן משתנות, אינן נכשלות ואינן תלויות במה שאנו מרגישים. כאשר אנו מחליטים לציית — גם כשכואב, גם כשאיננו מבינים — מתרחש דבר על־טבעי: רוחנו השברירית מתאחדת עם כוחו של הבורא. איחוד זה הוא שמרים אותנו, מחזק אותנו ומוביל אותנו צעד אחר צעד אל חיי הנצח. הציות לתורת ה׳ אינו עול; הוא הדרך הבטוחה היחידה בתוך כל סערה. — ויליאם אלרי צ׳אנינג. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אלוהים יקר, נכון הוא שלעתים קרובות אני מוצא את עצמי מוקף במאבקים פנימיים, בחוסר ביטחון ובהחלטות קשות. כאשר החלומות נראים קורסים ותשובותיך נראות מתעכבות, לבי מתבלבל ומחשבתי מתמלאת במחשבות שאינן באות ממך. בשעות כאלה אני מתפתה לפעול מתוך דחף, בניסיון להימלט מן הכאב בכל דרך — אך בסופו של דבר אני מתרחק מרצונך.

אבי, היום אני מבקש ממך להשקיט את נפשי ולעזור לי לבטוח בך יותר מאשר ברגשותיי. אני רוצה ללמוד להמתין בשקט, להישען עליך בענווה ולהקשיב לקולך בתוך הכאוס. אני יודע שאיני יכול לנצח במאבק הזה בכוחות עצמי. לכן אני מבקש ממך אומץ לציית גם כשאינני מבין. תמוך בי ברוחך והולך אותי בדרכיך הנצחיות.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך על היותך הסלע האיתן שלי כאשר הכול סביבי קורס. אתה נאמן גם כאשר אני חלש; ותורתך, ה׳, היא המגדלור המוביל אותי בחזרה כאשר אני הולך לאיבוד בתוך הסערות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המצפן שאינו כושל, אפילו בלילות החשוכים ביותר. מצוותיך הן כנהרות חיים המרעננים את הנפש העייפה ומטהרים את הלב המיוסר. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“הכול אפשרי למי שמאמין” (מרקוס 9:23).

עבור מי שיש לו אומץ ומונחה על ידי האמת, הרחמים והקול החי של בריאת האל, המילה “בלתי אפשרי” פשוט אינה קיימת. כאשר כל הסובבים אותך אומרים “אי אפשר לעשות זאת” ומוותרים, דווקא ברגע הזה נולדת ההזדמנות שלך. זהו הקריאה שלך לצעוד קדימה באמונה. אל תישען על דעתם המוגבלת של אחרים – בטח במה שאלוהים יכול לעשות דרכך, אם תהיה מוכן לציית.

כאשר אדם מחליט לקיים את מצוות הבורא – אותן מצוות קדושות, חכמות ונצחיות – מתרחש דבר יוצא דופן: אלוהים והבריאה מתאחדים. האדם, שהיה קודם לכן חלש וחסר ביטחון, נעשה חזק ואיתן, משום שהוא מתעטף ברוח הקודש. ובמצב החדש הזה של אחווה, דבר אינו יכול לעצור אותו בדרך שאלוהים עצמו התווה. זהו כוח על־טבעי, הנובע מן הציות לרצון האל. הציות הוא שמשחרר את כוח השמים על חיי האדם.

ומה כל זה מלמד אותנו? שהסוד האמיתי להצלחה, להגשמה ולניצחון טמון בציות לתורתו העוצמתית של אלוהים. כאן רבים נכשלים: הם רוצים להשיג ברכות ולהגשים את מטרותיהם מבלי לפעול לפי ההוראות הברורות שהבורא השאיר. אך זה בלתי אפשרי. הדרך לחיים מבורכים ומנצחים תמיד הייתה – ותמיד תהיה – דרך הציות. מי שהולך עם אלוהים, הולך בביטחון, בכוח ובמטרה ששום דבר אינו יכול לסכל. – תומאס קרלייל. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך על שאתה מזכיר לי שבך המילה “בלתי אפשרי” מאבדת את משמעותה. אתה קורא לי לבטוח לא בדעותיהם של בני אדם, אלא במה שאתה יכול לעשות דרכי, אם אהיה מוכן לציית. תודה לך שגם כאשר כולם מוותרים, אתה נותן לי את האומץ לצעוד קדימה באמונה, בידיעה שאתה הוא שפותח את הדלתות ומחזק את ההולכים אחריך.

אבי, היום אני מבקש ממך לתת לי לב צייתן ואיתן, המוכן לקיים את מצוותיך בנאמנות. עטוף אותי ברוח קודשך והפוך את חולשתי לכוח ואת היסוסי לביטחון. שאצעד באומץ בדרך שהתווית, בידיעה שהניצחון האמיתי אינו נובע ממאמציי, אלא מאיחודי איתך באמצעות הציות. שכל צעד שאעשה יונחה על ידי תורתך הקדושה והעוצמתית.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, משום שסוד ההצלחה וההגשמה האמיתית טמון בציות לך בכל לבי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כדרך בטוחה בתוך התוהו ובוהו, שבה כל מצווה היא מנורה המאירה את הדרך אל הניצחון. מצוותיך הן כעמודי כוח התומכים במסעי ומובילים אותי באיתנות אל חיים ששום דבר ושום אדם אינם יכולים לסכל. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“תודה לאלוהים על מתנתו הבלתי־נאמרת!” (השנייה לקורינתים 9:15).

הדרך הטובה ביותר שבה אדם יכול באמת ליהנות מהחיים – בעומק, בשלום ובתכלית – היא לשמור על קבלה מלאה, מוכנה ושמחה של הרצון האלוהי, שהוא מושלם ובלתי משתנה בכל דבר. משמעות הדבר היא להכיר בכך ששום דבר אינו יכול לבוא ממקור כל הטוב, שהוא אלוהים, אלא אם כן הוא טוב במהותו. הנשמה המבינה זאת לומדת לנוח. היא אינה נעלבת מדרכי האדון, אינה מטילה ספק בהחלטותיו ואינה מתנגדת לרצונו, משום שהיא מבינה שהכול מונהג על פי כלל נצחי של חכמה ואהבה.

האדם הטוב והעניו באמת חי בהרמוניה עם התוכנית האלוהית, משום שהוא רואה, אפילו בקשיים, את ידו של אב אוהב. הוא מכיר בכך שאהבה אינסופית וכל־יכולה מושלת בכול – אהבה שאינה מונעת דבר מתוך אנוכיות או קנאה, אלא מעניקה את עצמה בנדיבות לבריאה. אהבה זו מדריכה, מתקנת, תומכת ומשנה, תמיד לטובתם של אלה שבוחרים לבטוח. ומה שמאפשר את האמון האמיתי הזה הוא הוודאות שאלוהים גילה לנו את היסוד הבטוח של החיים: את תורתו האדירה, שניתנה באמצעות הנביאים ואושרה בידי ישוע.

תורה זו היא היסוד לאושר. זהו הנתיב הברור, הבטוח והקדוש שבאמצעותו אנו יכולים לחיות בהרמוניה עם הרצון האלוהי. כאשר הנשמה מפסיקה להתנגד, חדלה להתמקח עם רצונותיה שלה ומקבלת בענווה ללכת על פי תורת אלוהים בשלמותה – ללא יוצאים מן הכלל – אז כל הטוב מתחיל לזרום באופן טבעי מלב הבורא אל לב המאמין. שלום, שמחה, הכוונה וישועה אינם צריכים עוד להיחפש כדבר רחוק. הם מתחילים לשכון בתוך הנשמה שנכנעה לחלוטין לרצון האב. – ד״ר ג׳ון סמית. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך על שאתה מלמד אותי שהדרך האמיתית לחיות בשלום, בעומק ובתכלית היא לקבל בשמחה את רצונך המושלם. תודה שאתה מזכיר לי שהנשמה הבוטחת בהכוונתך נחה – אינה מטילה ספק, אינה מתנגדת, אלא נכנעת, בידיעה שהכול מונהג בחכמה נצחית ומלאת אהבה.

אבי, היום אני מבקש ממך לעצב את לבי כדי שאחיה בהרמוניה מוחלטת עם תוכניתך האלוהית. עזור לי להכיר בידך אפילו בקשיים וללמוד לראות את דאגתך במקום שבו ראיתי קודם רק מכשולים. למד אותי לבטוח לחלוטין באהבה האינסופית הזו, שאינה שומרת דבר לעצמה אלא מעניקה את עצמה בנדיבות כדי להדריך, לתקן, לתמוך ולשנות את חיי. מי ייתן ואמון זה יגדל בי מדי יום, כשהוא ניזון מציות כן לתורתך המופלאה.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, משום שגילית לי את היסוד לאושר האמיתי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כזרם חי המחבר את לבי ללבך, ומזרים לתוכי שלום, שמחה וישועה. מצוותיך הן כשערים קדושים המובילים אותי להרמוניה עם רצונך, שבה כל הטוב חדל להיות הבטחה רחוקה ומתחיל לשכון בתוכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“כי הוא משביע נפש שוקקה וממלא טוב לנפש רעבה” (תהילים ק״ז:ט׳).

אלוהים, בחוכמתו ובטובו האינסופיים, משתמש אפילו במצבים היומיומיים ביותר בחיים כדי להרחיב את יכולתנו לשמוח באהבתו — אם רק נאפשר לו זאת. וכאן, “לאפשר” אין פירושו שהבורא תלוי באישורם של ברואיו, אלא שהוא מכבד את הלב החפץ לשמח אותו, המכיר במי שהוא ומבין שכל הברכות החשובות באמת יכולות להתקבל רק כאשר אנו בוחרים לחיות בהתאם לרצונו. אלוהים פועל בעוצמה, אך גם מכבד את החלטת הנשמה הבוחרת לציית או דוחה את הציות.

חשבו היטב על כך: כולנו רוצים להתברך. כולנו משתוקקים לשלום, להכוונה, לפרנסה ולשמחה. אך לא כולם מתברכים — ולא מפני שאלוהים מפלה, אלא מפני שרבים אינם מוכנים להקריב את רצונותיהם האנוכיים. רבים מעדיפים ללכת בדרכיהם שלהם, גם אם משמעות הדבר היא לחיות באי־ציות לתורתו האדירה של אלוהים. וכיצד יברך האדון אדם שבוחר במודע לחיות בניגוד לרצונו המושלם והקדוש?

האמת פשוטה וישירה: לאלוהים אין כל סיבה להרעיף ברכות על לב מרדן. הבטחותיו מיועדות לנאמנים, לאלה האוהבים אותו באמת — ולאהוב את אלוהים פירושו לציית למצוותיו. אם כן, מדוע להתנגד? מדוע לא להיכנע בענווה לבורא ולהתחיל לחיות בציות מלא למצוותיו הנפלאות? בו יש חיים, יש שלום, יש שפע. הברכה זמינה — אך רק בדרך הציות. — אדוארד ב׳ פוסי. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך כי בחוכמתך ובטובך אתה משתמש אפילו במצבים הפשוטים ביותר בחיים כדי ללמד אותי לשמוח באהבתך. אינך תלוי ברשותי כדי לפעול, אך אתה מכבד את הלב החפץ לשמח אותך, המכיר בך כאדון ומבין שהברכות האמיתיות מגיעות רק כאשר אנו בוחרים לחיות בהתאם לרצונך. תודה שאתה כה סבלני איתי ומראה לי שכל רגע יכול להיות שלב בדרך אל השלמות, אם אחליט לציית.

אבי, היום אני מבקש ממך להסיר ממני כל רצון אנוכי המרחיק אותי מרצונך. עזור לי שלא לבקש את ברכותיך בעוד אני מתנגד למצוותיך. תן לי רוח ענווה, המוכנה להקריב את רצונותיי כדי לחיות בציות מלא לתורתך האדירה. אני יודע שאינך מרעיף את ברכתך על מרדנות, אלא על אלה האוהבים אותך באמת — ואני רוצה להימנות עם אלה. למד אותי לאהוב אותך באמצעות ציות, גם כאשר הדבר דורש ויתור.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, כי בך יש חיים, שלום ושפע לכל ההולכים אחריך בכנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כדרך איתנה המובילה אל המקום שבו ההבטחות מתגשמות. מצוותיך הן כמפתחות הפותחים את אוצרות השלום, ההכוונה והשמחה האמיתית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“מדוע אתם מפחדים כל כך? עדיין אין לכם אמונה?” (מרקוס 4:40).

הביטו, אחים, הניחו לחייכם הרוחניים להתעצב על פי מה שבאמת חשוב: נאמנות בציות למצוות האדון ומסירות לחובות שהנסיבות הנוכחיות דורשות מכם. אל תתנו לעצמכם להיכלל בדאגה לגבי המחר. אותו אלוהים שתמך בכם עד כה, שהציל אתכם, לימד אתכם וחיזק אתכם, ימשיך להנחות אתכם באותה נאמנות עד הסוף. הוא אינו משתנה, וטיפולו לעולם אינו כושל. נוחו לחלוטין בביטחון הקדוש והאוהב הזה בהשגחה האלוהית.

נוצרים רבים חיים באי־שקט מתמיד משום שנתנו עדיפות לדברים ולרצונות שאין להם כל משקל בנצח. ולכן נשמותיהם נותרות נסערות וחסרות ביטחון. אך החיים הרוחניים מוצאים מנוחה כאשר הם פונים אל מה שלעולם לא יסתיים: רצון האל כפי שהוא מבוטא בתורתו האדירה. שם אנו מוצאים הכוונה, יציבות ותכלית. כאשר אנו מציבים את הציות לאדון כמוקד העיקרי שלנו, כל השאר מסתדר.

ישוע עצמו לימד שאם נבקש תחילה את מלכות האל ואת צדקתו [דיקיוסיני], כל שאר הדברים יינתנו לנו. כך היה תמיד, וכך יהיה תמיד. אלוהים מכבד את המכבדים אותו. וכאשר אנו הופכים את הציות לעדיפותנו, אנו מגלים שלא חסר דבר — לא שלום, לא אספקה ולא הכוונה. הנשמה נעשית יציבה, והחיים מקבלים משמעות. זו דרכם של הנאמנים, דרך הברכה, והדרך המובילה בסופו של דבר לחיי עולם. —פרנסיס דה סאלס. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך משום שאתה קורא לי להתמקד במה שבאמת חשוב: ציות נאמן למצוותיך ומסירות לחובות שהצבת לפניי היום. אתה הוא שתמכת בי עד כה, שלימדת אותי, הצלת אותי וחיזקת אותי, ואני יודע שתמשיך להיות איתי עד הסוף. אינך משתנה, וטיפולך לעולם אינו כושל. לכן, היום אני נח בהשגחתך הקדושה, מתוך אמון אוהב במבטך הקשוב על כל פרט בחיי.

אבי, היום אני מבקש ממך לעזור לי להניח בצד את הדאגות לדברים חולפים. הצל אותי מן החרדה הנולדת מן החיפוש אחר מעמד, רכוש או הכרה, והפנה את לבי אל מה שנצחי: האהבה לאב, לישוע ולתורתך האדירה. למד אותי לחיות כל יום בנאמנות, בידיעה שכאשר אני מכבד אותך בציות, אתה עצמך מסדר את כל מה שאני זקוק לו. יהי רצון שחיי הרוחניים ימצאו מנוחה ברצונך, ושנשמתי תתבסס באמתך.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומשבח אותך משום שאינך מניח דבר לאלה המצייתים לך בלב שלם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך המופלאה היא כיסוד איתן התומך בנשמתי מול רוחות הספק וחוסר היציבות. מצוותיך הן אותות נצחיים המצביעים תמיד אל מלכותך, ומוליכים אותי צעד אחר צעד אל החיים שאין להם סוף. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“אך מה שנזרע באדמה טובה הוא השומע את הדבר ומבין אותו; הוא נושא פרי ומניב פי מאה, פי שישים ופי שלושים” (מתי י״ג:23).

אלוהים אינו צריך להעביר אותנו לתפאורה חדשה או לשנות את כל הנסיבות סביבנו כדי להתחיל את מלאכתו בנו. הוא מסוגל בהחלט לפעול בדיוק במקום שבו אנו נמצאים, בתנאים המקיפים אותנו היום. שם, באדמת חיינו הנוכחית, הוא גורם לשמשו לזרוח ולטלו לרדת. מה שנראה בעבר כמכשול עשוי להפוך בדיוק לכלי שבו ישתמש כדי לחזק אותנו, להבשיל אותנו ולשנות אותנו. שום מגבלה, שום תסכול ושום עיכוב במסענו אינם יכולים לסכל את תוכניות האדון — בתנאי שנהיה מוכנים לציית.

רבים חושבים שעברם הרחיק אותם מדי מאלוהים, ושכישלונותיהם הקודמים הפכו את הצמיחה הרוחנית לבלתי אפשרית. אך זהו שקרו של האויב. כל עוד יש חיים, יש תקווה. אין זה משנה עד כמה יבשה הנשמה או כמה פגמים צברנו — אם נחליט היום לציית בנאמנות לתורתו האדירה של אלוהים, השינוי מתחיל מיד. הציות הוא נקודת הפתיחה של השיקום. זוהי החלטה מעשית ואמיצה ללכת עם אלוהים, גם כאשר הכול סביבנו נראה מבולבל.

האמת פשוטה ועוצמתית: ברכות, שחרור וישועה ממתינים לאלה שבוחרים להיות נאמנים. הזהות הרוחנית החדשה אינה נובעת מרגשות או ממילים ריקות, אלא מלב המחליט לציית למצוות האדון. אלוהים אינו רחוק. הוא מוכן לפעול — וכל מה שהוא צריך הוא לב המוכן לחיות על פי רצונו. צייתו, ותראו את החיים פורחים במקום שבו קודם לכן נראה הדבר בלתי אפשרי. —האנה ויטאל סמית. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך מפני שאינך צריך לשנות את תפאורת חיי כדי להתחיל את מלאכתך בי. אתה רב־עוצמה לפעול בדיוק כאן, באדמה שעליה אני דורך היום, עם כל המגבלות, התסכולים והאתגרים המקיפים אותי. תודה לך שגם כאשר הכול נראה קפוא או קשה, שמשך עדיין יכולה לזרוח וטלך עדיין יכול לרדת על נשמתי. אתה הופך מכשולים לכלים, ושום דבר אינו יכול לסכל את תוכניותיך כאשר אני בוחר לציית באמונה.

אבי, היום אני מבקש ממך לשבור כל שקר הגורם לי להאמין שהעבר הרחיק אותי ממך יותר מדי. אני יודע שכל עוד יש חיים, יש תקווה — ושהציות לתורתך האדירה הוא ההתחלה של הכול. תן לי אומץ ללכת איתך גם כאשר הכול נראה מבולבל. טהר את לבי, השב לי את ראייתי והפרח באדמה היבשה הזאת את החיים שרק אתה יכול להצמיח. יהי רצון שהשינוי שלי יתחיל היום, באמצעות המעשה הפשוט של ציות כן לך.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך מפני שאתה מציע שיקום וחיים חדשים לאלה המחליטים ללכת אחריך בנאמנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כגשם העדין המחדש את האדמה העייפה ומכין את הקרקע לקציר הנצחי. מצוותיך הן כזרעי אור הנובטים אפילו במדבר, ומצמיחים שמחה, שלום וזהות חדשה בך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.