“התפללו שה׳, אלוהיכם, יראה לנו מה עלינו לעשות ולאן עלינו ללכת” (ירמיהו 42:3).

האושר אינו דבר שמשיגים במאמץ אנושי או כופים על אחרים באמצעות עצות ריקות. הוא תוצאה טבעית של בחירות נכונות — בחירות שלא תמיד נעימות לרגע, אך מכבדות את אלוהים. ההנאה החולפת אולי מפתה, אך בסופו של דבר היא תמיד גובה מחיר כבד. לעומת זאת, הציות, אף שהוא דורש ויתור, מביא עמו שלום, משמעות ובעיקר אישור אלוהי. כאשר אנו בוחרים ללכת בעקבות קולו של אלוהים במקום אחר דחפינו, אנו עושים צעד לעבר אושר אמיתי, מתמשך ונצחי.

כאן נכנסת לתמונה הנוסחה של אלוהים: הציות לתורתו האדירה. בעיני אחדים הדבר אולי נראה מיושן, אך זהו סוד האושר האמיתי. אלוהים אינו מבקש מאיתנו דבר בלתי אפשרי. מצוותיו אינן עול, אלא הגנה. הן שבילים בטוחים לנשמות כנות. כל מה שהוא מצפה מאיתנו הוא הצעד הראשון — ההחלטה לציית. כאשר צעד זה נעשה באמונה ובכנות, הוא נכנס לתמונה. הוא מחזק, מעודד ותומך. אלוהים לעולם אינו נוטש את מי שבוחר בדרך הציות.

ומהו סופה של המסע הזה? הוא מפואר. האב מלווה אותנו, מברך אותנו, פותח דלתות, מרפא פצעים, משנה את סיפור חיינו ומוביל אותנו אל המתנה הגדולה מכולן: ישוע, מושיענו. אין דבר המשתווה לשמחה שבחיים בברית עם אלוהים, בקיום מצוותיו בשמחה ובביטחון. הנוסחה נמצאת בהישג ידנו — והיא פועלת. צייתו, ותראו. —מעובד על פי ג׳ורג׳ אליוט. להתראות מחר, אם ירשה לנו ה׳.

התפללו איתי: אבא, אני מודה לך על שאינך מסתיר מאיתנו את הדרך אל האושר האמיתי. אני יודע שהעולם מציע קיצורי דרך שנראים טובים, אך רק דברך בטוח. היום אני מוותר על ההנאה הרגעית שמרחיקה אותי ממך ובוחר לציית לך, משום שאני מאמין שרצונך תמיד טוב יותר. למד אותי לבטוח בנוסחה שלך, גם כאשר לבי מהסס.

אדוני, אני מכיר בכך שאני זקוק לעזרתך. לפעמים תשוקות הבשר מדברות בקול רם יותר, אך איני רוצה לחיות משועבד להן. אני רוצה להיות חופשי — חופשי לציית, חופשי לשמח אותך, חופשי לחיות בקשר איתך. צור בי לב איתן, שאוהב אותך יותר משהוא אוהב את תשוקותיו שלו. ויהי שהציות הזה יקרב אותי יותר לתוכניתך ולנוכחותך.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך על שאתה מגלה דרך כה ברורה אל האושר האמיתי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כבושם שמימי המטהר את הנשמה וממלא את החיים בתכלית. מצוותיך הן כקרני שמש המחממות את הלב ומאירות כל צעד בתוך האפלה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“כל נתיבות יהוה חסד ואמת לשומרי בריתו ועדותיו” (תהילים 25:10).

אם אלוהים הציב אותנו במקום מסוים, עם אתגרים מסוימים, הרי זה מפני שדווקא שם הוא רוצה להתפאר באמצעות חיינו. שום דבר אינו קורה במקרה. פעמים רבות אנו רוצים לברוח, לשנות את הסביבה, לחכות שהכול ייפתר ואז לציית. אך אלוהים קורא לנו לציית עכשיו, בדיוק במקום שבו אנו נמצאים. מקום הכאב, התסכול והמאבק — שם נמצא המזבח שבו אנו יכולים להציע לו את נאמנותנו. וכאשר אנו בוחרים לציית בתוך המצוקה, דווקא שם מלכות האלוהים מתגלה בעוצמה.

יש אנשים החיים בייאוש מתמיד, לכודים במעגלים של סבל, וחושבים שהכול אבוד. אך האמת פשוטה ומשנה חיים: לא חסרים כוח, כסף או הכרה. חסר ציות. הציות לתורתו העוצמתית של אלוהים — זהו סודם של הגברים והנשים שהטביעו את חותמם בהיסטוריה המקראית. לא היעדרם של מאבקים, אלא נוכחותה של נאמנות. כאשר אנו מצייתים, אלוהים פועל. כאשר אנו מצייתים, הוא משנה את מהלך חיינו.

אתה יכול לחוות את השינוי הזה כבר היום. אין צורך להבין הכול, ואף לא לפתור הכול. די להחליט בלב לציית למצוות האדון. כפי שקרה לאברהם, למשה, לדוד, ליוחנן המטביל ולמרים, אלוהים יתחיל לפעול בחייך. הוא ישחרר אותך, יברך אותך ומעל לכול ישלח אותך אל ישוע, לסליחה ולישועה. הציות הוא הדרך. -מעובד על פי ג'ון המילטון תום. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אדוני אלוהיי, אני מכיר בכך שלא תמיד אני מבין את דרכיך, אך אני בוטח שלכול יש תכלית. אני יודע שהמקום שבו אני נמצא היום אינו מקרי. לכן אני מבקש שתעזור לי להיות נאמן וצייתן גם במצבים קשים. שלא אבזבז את ההזדמנויות שאתה נותן לי לגלות את מלכותך באמצעות חיי.

אב אהוב, הסר ממני כל ייאוש וכל עיוורון רוחני. תן לי לב צייתן, המוכן לקיים את רצונך גם כאשר הדבר קשה. אינני רוצה עוד להסתובב במעגלים או לחיות בקיפאון. אני רוצה לחיות את תכליתך ולחוות את השינוי שרק דברך יכול לחולל.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך על היותך אב כה חכם ורחום. גם כאשר אינני מבין, אתה פועל למעני. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כנהר של צדק המטהר, מחזק ומוביל אל החיים. מצוותיך הן שבילי אור בעולם של חושך, מדריכים מושלמים למי שחפץ לחיות בך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“הצדיקים זועקים, ויהוה שומע ומציל אותם מכל צרותיהם.” (תהילים 34:17).

בתוך שגרה מואצת, קל להזניח את מה שבאמת חשוב: את הקִרבה שלנו לאלוהים. אך אל תטעה, אח יקר או אחות יקרה — אין התקדשות ללא זמן איכות עם האדון. הקִרבה היומיומית הזו אינה מותרות השמורות ל"רוחניים במיוחד", אלא צורך של כולנו. בה אנו מוצאים כוח להמשיך, חוכמה לקבל החלטות ושלווה לשאת הכול. וכל זה מתחיל בבחירה אחת: הציות. לפני שנחפש מילים יפות בתפילה או נחמה במדיטציה, עלינו להיות מוכנים לציית למה שאלוהים כבר גילה לנו.

אין טעם לנסות לדלג על שלבים. הציות למצוות האדון אינו אביזר נלווה לאמונה — הוא היסוד עצמו. רבים חושבים שהם יכולים לקיים קשר עם אלוהים בדרכם שלהם, תוך התעלמות מהוראותיו, כאילו הוא אב מתירני שמקבל הכול. אך דבר אלוהים ברור: אלוהים מתגלה לאלה המצייתים לו. כאשר אנו מראים, באמצעות מעשים ממשיים, שאנו מתייחסים ברצינות לרצונו, הוא מגיב. הוא אינו מתעלם מלבבות צייתניים. להפך, הוא פועל במהירות כדי לרפא אותנו, לשנות אותנו ולהוביל אותנו אל ישוע.

אם אתה חפץ בחיים שעברו שינוי, עליך להתחיל בציות. זה לא קל, אני יודע. לפעמים משמעות הדבר היא לוותר על דבר מה שאנו אוהבים או להתמודד עם ביקורתם של אחרים. אך אין גמול גדול יותר מהתחושה שאלוהים קרוב, פועל בחיינו בכוח. הוא אינו מתגלה בתוך מרדנות, אלא בכניעה כנה. כאשר אנו בוחרים לציית, גם בלי להבין הכול, השמים נעים. ואז מתחיל באמת תהליך ההתקדשות — במעשי הנאמנות הנוגעים ללב האב. —מעובד על פי הנרי אדוארד מנינג. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אב יקר, בעולם הזה המלא בהסחות דעת ובלחצים, אני מכיר בכך שעליי לחזור אל המרכז: אל נוכחותך. עזור לי להפוך את הציות לצעד הראשון במסע היומיומי שלי. שלא אשלֶה את עצמי בצורות ריקות של דתיות, אלא שלבי יהיה תמיד נכון ללכת אחר מצוותיך בכנות. למד אותי להעדיף את הזמן איתך ולא להתפשר על רצונך תמורת שום דבר בעולם הזה.

אדון, חזק אותי כדי שאחיה בנאמנות, גם כאשר משמעות הדבר היא לשחות נגד הזרם. אני יודע שאתה חפץ באלה המצייתים לך בלב שלם, וזה מה שאני רוצה להיות: אדם המשמח את לבך במעשיו, ולא רק במילותיו. עצב אותי, שנה אותי, שחרר אותי מכל עקשנות רוחנית והולך אותי אל הקִרבה האמיתית אליך, זו המרעננת ומשיבה את הנפש.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך על היותך נאמן, צודק וסבלני. חוכמתך מושלמת ודרכיך גבוהות מדרכיי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמקור אור בתוך האפלה, המגלה את דרך החיים. מצוותיך הן כאבנים יקרות המעטרות את הנשמה ומובילות אל השלום האמיתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“ה' הוא ההולך לפניך; הוא יהיה עמך, לא ירפך ולא יעזבך; אל תירא ואל תחת” (דברים 31:8).

כאשר החיים ייראו כבדים מדי, זכור: אינך מתמודד עם דבר לבד. אלוהים לעולם אינו עוזב את שלו. גם כאשר אינך רואה אותו, ידו ממשיכה להיות איתנה ולהנחות אותך דרך הקשיים. במקום לתת לכאב או לפחד להטביע אותך, עגן את נשמתך באמונה שהוא שולט בכול. מה שהיום נראה בלתי נסבל יהפוך על ידו, בזמן הנכון, לדבר טוב. הוא פועל מאחורי הקלעים בשלמות, ואמונתך היא שתחזיק אותך איתן, גם כאשר הכול סביבך ייראה כמתמוטט.

אך האם כבר שאלת את עצמך מהי בדיוק אותה יצירה שאלוהים מבצע בחייך? התשובה פשוטה ובלתי משתנה: אלוהים מוביל אותך לציית לתורתו האדירה. זוהי היצירה שהוא מבצע בכל מי שאוהב אותו באמת. הוא אינו כופה על איש, אלא מושך באהבה את אלה שלבם נכון להקשיב. ולאלה הוא מגלה את תורתו המפוארת — תורה שמשנה, משחררת, מגינה, מברכת ומובילה לישועה. באמצעות הציות מתחיל האדם להבין את תכליתו.

וכאשר מתקבלת ההחלטה לציית, הכול משתנה. אלוהים שולח את הנשמה הנאמנה הזאת אל בנו, ולבסוף החיים מתחילים לקבל משמעות. הריקנות נעלמת, הכיוון מגיע, והלב מתחיל לצעוד בשלום. לכן אין דבר חשוב יותר בחיים האלה מאשר לשמוע את קול אלוהים וללכת אחר כל מצווה שהוא גילה באמצעות הנביאים ובאמצעות ישוע. זוהי הדרך הצרה, אך הבטוחה. בסופה נמצאים חיי הנצח. —אייזק פנינגטון. עד מחר, אם ירצה ה'.

התפללו איתי: אדוני אלוהיי, כאשר החיים ייראו כבדים וצעדי ימעדו, עזור לי לזכור שאתה איתי. גם כאשר עיניי אינן רואות אותך, אני רוצה לבטוח בכך שידך מנחה אותי באהבה ובנאמנות. אל תאפשר לכאב או לפחד לשלוט בי. חזק את אמונתי, כדי שאעמוד איתן גם בתוך הסערות. אני יודע ששום דבר אינו חומק משליטתך, ושאתה משתמש בכל קושי כדי לעצב אותי ולהוביל אותי אל רצונך.

גלה לי, אבי, את היצירה שאתה מבצע בחיי. אני יודע שהיא מתחילה בציות לתורתך הקדושה — אותה תורה אדירה שמשנה, משחררת, מגינה ומושיעה. אני רוצה שיהיה לי לב רך לקולך, מוכן להקשיב ונכון לציית. הרחק ממני כל גאווה וכל התנגדות, ותן לי את השמחה לחיות על פי מצוותיך. אני יודע שבדרך הזאת אמצא שלום, תכלית וכיוון אמיתי.

הובל אותי, אדוני, אל בנך האהוב. מי ייתן ונאמנותי אליך תוביל אותי להכיר לעומק רב יותר את המושיע, זה שנותן משמעות לחיים ופותח את שערי הנצח. מי ייתן ולעולם לא אסור מן הדרך הצרה הזאת, אלא אמשיך בה בהתמדה, באהבה ובהתמסרות מוחלטת. בשם ישוע, אמן.

״הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהוָה״ (זכריה 2:13).

לעיתים רחוקות שורר בתוכנו שקט מוחלט. אפילו בימים המבולבלים ביותר, תמיד יש לחישה המגיעה ממרום — קולו של אלוהים, עדין ומתמיד, המנסה להנחות אותנו, לנחם אותנו ולכוון אותנו. הבעיה אינה שאלוהים שותק, אלא שהמרוץ, הרעשים וההסחות של העולם משתיקים את הלחישה האלוהית הזאת. אנחנו עסוקים כל כך בניסיון לפתור הכול בדרכנו, עד שאנו שוכחים לעצור, להקשיב ולהיכנע. אך כאשר הכאוס מאבד מעוצמתו, ואנו צועדים צעד לאחור — כאשר אנו מאטים ומניחים ללב להירגע — אז אנו מסוגלים לשמוע את מה שאלוהים תמיד אמר.

אלוהים רואה את כאבנו. הוא מכיר כל דמעה וכל מצוקה, והוא חפץ להעניק לנו הקלה. אך יש תנאי שאי אפשר להתעלם ממנו: הוא לעולם לא יפעל בעוצמה למען אלה המתעקשים להפר את מה שכבר גילה להם בבהירות רבה כל כך. המצוות שהאדון מסר באמצעות נביאיו ובאמצעות ישוע בבשורות הן נצחיות, קדושות ואינן נתונות למשא ומתן. לבוז להן פירושו לצעוד אל תוך החשכה, גם אם אנו חושבים שאנו בדרך הנכונה. אי־הציות מרחיק אותנו מקולו של אלוהים ומעמיק את הסבל.

אך דרך הציות משנה הכול. כאשר אנו בוחרים להיות נאמנים — כאשר אנו שומעים את קולו של האדון והולכים אחריו באומץ — אנו מפנים מקום לכך שהוא יפעל בחופשיות בחיינו. באדמה הפורייה הזאת של הנאמנות אלוהים נוטע גאולה, מרעיף ברכות ומגלה את דרך הישועה במשיח. אל תטעו: רק מי שמציית שומע את קולו של אלוהים. רק מי שנכנע משתחרר. ורק מי שהולך בדרך הצרה של הציות לתורתו העוצמתית של העליון נושע. — פרדריק ויליאם פייבר. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אדון, בתוך רעשי העולם הזה ובתוך בלבול מחשבותיי, למד אותי להשתיק כל דבר המונע ממני לשמוע את קולך. אני יודע שאינך חדל לדבר — אתה קבוע, נאמן ונוכח — אך אני, פעמים רבות כל כך, הולך לאיבוד בתוך ההסחות. עזור לי להאט, לעצור לפני נוכחותך ולהכיר בלחישה העדינה של רוחך, המנחה אותי באהבה. שלא אברח מקולך, אלא אחפוץ בו יותר מכל קול אחר.

אב, אני מכיר בכך שרצונך כבר התגלה בבירור באמצעות הנביאים ובאמצעות בנך האהוב. ואני יודע שאיני יכול לבקש הדרכה, נחמה או ברכה אם אני ממשיך להתעלם ממצוותיך. אל תניח לי להשלות את עצמי ולחשוב שאני הולך אחריך בעודי מפר את תורתך. תן לי לב עניו, איתן ונאמן — מוכן לציית ללא הסתייגות ולצעוד בדרך הצרה המובילה אל החיים.

פעל בי בחופשיות, אדון. נטע בלבי את אמתך, השקה אותו ברוחך והפרח בו נאמנות, שלום וישועה. שחיי יהיו אדמה פורייה למפעלך, ושהציות יהיה ה״כן״ היומיומי שלי לרצונך. דבר, אדון — אני רוצה לשמוע אותך, אני רוצה ללכת אחריך. בשם ישוע, אמן.

“לכן, אם אתם סובלים משום שאתם מקיימים את רצון האלוהים, המשיכו לעשות את הטוב והפקידו את חייכם בידי מי שברא אתכם, כי הוא נאמן” (פטרוס א׳ 4:19).

אל תיתפסו לכאב שלכם. עד כמה שהוא אמיתי וכבד, הוא אינו גדול יותר ממי שיכול לשחרר אתכם. העצב, הפחד והמצוקות של העולם הזה מנסים לגזול מכם את היכולת לראות, ולגרום לכך שהכול ייראה אבוד. אך יש דרך טובה יותר. במקום להתמקד בסבל, הרימו את עיניכם והביטו מעבר לו. אלוהים לא רק רואה את מאבקכם — הוא יודע כיצד להשתמש בו לטובתכם. למושיעכם יש כוח על כל מה שנראה היום בלתי אפשרי.

התשובה לבעיות החיים אינה מצויה בתיאוריות אנושיות ואף לא בעצותיהם של מנהיגים הדוחים את ההוראות שכבר התגלו מאת אלוהים, שהן חוקיו הקדושים והנצחיים. כל קושי, ללא יוצא מן הכלל, מוצא פתרון כאשר אנו נכנעים בכל לבנו לחוקו העוצמתי של הבורא. יש כוח אמיתי, עמוק ומשנה חיים בציות — כוח שמכיר בו רק מי שהחליט לציית. הנשמה המתיישרת עם רצון האלוהים מגלה כוח חדש, שלום בלתי צפוי והכוונה שאיש עלי אדמות לעולם לא יוכל להציע.

לכן, הפסיקו לסבול שלא לצורך. סירוב להתערבות הבורא פירושו להמשיך ללכת בחשכה אף שהאור דולק לפניכם. החליטו כבר היום לדחות את מורי השקר המטיפים בעדינות נגד מצוות האדון, ולשוב בכנות אל הציות. קיימו כל מצווה שאלוהים מסר לנביאיו ולישוע בבשורות. זו הדרך לרפואה, לשחרור ולחיי עולם. אין דרך אחרת. —אייזק פנינגטון. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אדון, היום אני מוסר לידיך את כל כאבי. אני יודע שהוא אמיתי, אך מכיר בכך שכוחך גדול בהרבה מכל סבל שאוכל להרגיש. איני רוצה עוד לחיות כשעיניי נשואות אל המצוקות, ואף לא להיות מונהג בידי העצב או הפחד. אני רוצה להרים את עיניי ולראות את ידך המושטת, מוכנה לשחרר אותי. אתה מושיעי, ואני בוטח בכך שאתה פועל אפילו בתוך המאבקים שאינני מבין.

עזור לי, אבא, לדחות את עצות העולם ואת עצותיהם של מנהיגים המדברים נגד תורתך. למד אותי לבטוח בהוראותיך, שכבר התגלו באמצעות הנביאים וישוע, כי אני יודע שבהן מצויה התשובה לכל מה שאני מתמודד איתו. אני רוצה לציית לכל מצווה שגילית, באמונה ובכנות. גם כשיהיה קשה, גם כשזה ייראה בודד, יהי לבי איתן בדרכיך.

רוח הקודש, הנחה אותי באורך. הסר ממני כל התנגדות, כל תרמית וכל מרדנות. שלא אלך עוד בחשכה, כעת משהכרתי את האמת. תן לי כוח להמשיך בנאמנות, צעד אחר צעד, עד היום שבו אראה את פניך ואעבוד אותך לעד. בשם ישוע, אמן.

“יודעי שמך יבטחו בך, כי לא עזבת דורשיך, יהוה” (תהילים 9:10).

הנשמות שגדלות יותר מכל באינטימיות עם אלוהים הן אלה שאינן מסתתרות מאחורי תירוצים. הן אינן חיות כבולות לעבר ואינן מבזבזות זמן בתלונות על הנסיבות. להפך, הן מביטות לאחור בהבחנה רוחנית, ומכירות בכך שגם בזמנים הקשים אלוהים היה שם – מתקרב, קורא ומושיט את ידו. אנשים אלה אינם מכחישים את טעויותיהם, אך גם אינם משתמשים בהן כמגן. יש להם די ענווה כדי להודות שהם נכשלו, ושפעמים רבות התעלמו מהברכות ובזו לסימניו של אלוהים.

זהו סוג הלב השומע בבירור את קריאתה של רוח הקודש. זהו לב שאינו מצדיק את עצמו, אלא נכנע. שאינו מחפש תירוצים, אלא הכוונה. בהכירה במעמדה כברייה, מבינה הנשמה הזאת שברכה, הצלה וישועה באות רק באמצעות ציות. ציות לאותם חוקים שהאב מסר לישראל – ושישוע, בחייו ובתורתו, אישר אותם כנצחיים, צודקים וטובים.

נשמות אלה לא יולכו שולל על ידי טיעונים כוזבים, ולא ישתחוו למנהיגים המטיפים נגד תורתו הקדושה של אלוהים. הן יודעות שאי־ציות מעולם לא היה, ולעולם לא יהיה, דרך של ברכה. לכן, באמונה ובאומץ, הן פונות אל הבורא בכל כוחן, נחושות לציית – יהיה המחיר אשר יהיה. שכן הן יודעות שיש רק דרך אחת המובילה לחיים: נאמנות לאב, המתבטאת בכל מצווה שהוא נתן לנו. זוהי הדרך שרוח הקודש מגלה לענווים ולמצייתים. – ג'יימס מרטינו. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אדוני, היום אני מתייצב לפניך בלב פתוח ועניו. אינני רוצה עוד להסתתר מאחורי תירוצים, ולא להצדיק את כישלונותיי בטיעונים ריקים. אני יודע שברגעים רבים התעלמתי מברכותיך, בזתי לסימניך והלכתי בכיוון המנוגד לרצונך. אך כעת, בכנות, אני מכיר בכישלונותיי ונכנע לקריאתך.

רוח הקודש, דברי אליי בבהירות. אינני רוצה להתנגד לקולך או להקשות את לבי. למדני לציית לחוקים שהאב גילה לעמו ושישוע אישר בחייו. אני רוצה ללכת בדרך הקדושה הזאת, גם אם העולם דוחה אותה, גם אם היא עולה לי בנוחות, באישורם של אחרים או בביטחון. רצונך טוב יותר מכל דבר אחר.

אדוני, הצילני מתורות שקר המזלזלות בתורתך. תן לי הבחנה כדי לזהות את הטעות, אומץ להתנגד לשקר וכוח להישאר איתן באמת. יהי חיי מסומנים בנאמנות לאב, בכל מחשבה, מעשה ובחירה. הראה לי בכל צעד שהשלום האמיתי, ההצלה האמיתית והישועה האמיתית נמצאים בציות. וששום דבר אינו יקר יותר מלהיות במרכז רצונך. בשם ישוע, אמן.

“אני נותן להן חיי עולם, והן לא תאבדנה לעולם; איש לא יחטוף אותן מידי” (יוחנן 10:28).

אילו כל נוצרי כן היה מוסר באמת את רצונו לאדון, היה מוצא די והותר כוח להישאר נאמן עד הסוף. אם כן, מדוע אנו נכשלים לעיתים כה קרובות בהתמדה? התשובה אינה בהיעדר כוח, אלא בחוסר היציבות של רצוננו. לא חסר לנו כוח – רוח הקודש שוכנת בקרבנו. וכאשר אנו נכנעים לחלוטין לרצון האלוהים, הוא לעולם אינו עוזב אותנו באמצע הדרך. לא כוחו של אלוהים הוא שנכשל; נכונותנו היא שנחלשת תחילה.

הציות לרצון האלוהים, המובע בשלמות בתורתו, אינו תלוי ברגשות או בנסיבות. זהו עניין של החלטה ושל נקודת מבט. כאשר אנו רואים את החיים האלה כפי שהם באמת – חולפים ומלאים במלכודות – אנו מבינים שלבחירותינו יש משקל נצחי. ונאמנותנו כאן מעצבת את גורלנו הנצחי. החיים שאנו חיים היום הם ההכנה למה שנחיה לנצח. לכן אי־אפשר לדחות את איתנות הלב ואת המחויבות לאלוהים.

אם אנו מכירים בכך שבקרוב נשאיר הכול מאחור, הרי שאין החלטה נבונה יותר מאשר לציית לאלוהים בכל לבנו. כל מצוותיו צודקות, קדושות ונצחיות. ואם הוא ברא אותנו, אין דבר הגיוני יותר מאשר להיכנע לרצונו. הציות לתורתו האדירה של אלוהים אינו רק חובה – הוא הדרך ההגיונית היחידה לכל ברייה שהבינה את ערכה של הנצחיות. החליטו היום לציית, ותגלו שהכוח להתמיד כבר נמצא בתוככם. – הנרי אדוארד מנינג. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אדוני אלוהיי, אני מודה לך משום שלעולם לא חסר כוח הבא ממך. כוחך מושלם, קבוע ומספיק כדי לקיים אותי עד הסוף. אם כשלתי, אין זה מפני שנטשת אותי, אלא מפני שרצוני התערער מול הלחצים וההסחות של העולם הזה. היום, בענווה, אני מכיר בכך לפניך ומבקש: חזק את החלטתי. כונן את לבי בציות. שלא אהיה תלוי ברגשות או בנסיבות, אלא בדברך, בתורתך – הקדושה, הצודקת והנצחית.

אבינו, עזור לי לחיות כשעיניי נשואות אל הנצח. הסר ממני כל אשליה שהחיים האלה הם יעדִי הסופי. עזור לי לראות שכל בחירה כאן מעצבת את מקומי בממלכתך. למד אותי שלא לדחות את הנאמנות. תן לי אומץ לציית עכשיו, בכל לבי, בכל כוחי ובכל הבנתי. שתורתך האדירה תהיה יסודי, מדריכי ומגני.

אתה בראת אותי, אדוני, ואין דבר הגיוני יותר, נכון יותר וחכם יותר מאשר להיכנע לרצונך. הציות לך אינו רק חובתי – הוא דרך החיים, השלום והישועה. אני יודע שרוחך שוכנת בקרבי, ולכן הכוח להתמיד כבר נוכח בי. שאחליט היום ובכל יום לחיות כדי להשביע את רצונך. ושחיי, המעוצבים על פי תורתך, יפארו אותך עכשיו ולנצח נצחים. בשם ישוע, אמן.

“היזהרו, אל תמאנו לשמוע בקול המדבר” (אל העברים 12:25).

כאשר אפילו הרצון הקטן ביותר בלבך קורא לך להתקרב אלוהים — אל תתעלם ממנו. זו יכולה להיות תחושה עדינה, מחשבה עיקשת או כמיהה לשינוי. הרגעים האלה אינם מקריים. זוהי רוח האלוהים הנוגעת בעדינות בנשמתך ומזמינה אותך להשאיר מאחור את הריק ולאמץ את הנצחי. בשעות כאלה התרחק מן ההסחות. היה בשקט. תן לרוח זמן לדבר אליך. אל תקשה את לבך. האור שמתחיל לזרוח בתוכך הוא הסימן לכך שהשמים מתקרבים.

אך התקרבות זו אינה מושלמת באמצעות מילים יפות, רגשות חולפים או מעשים דתיים. מה שאלוהים חפץ בו הוא ציות. היסוד לתכליתו בחייך כבר נקבע: הציות לתורתו האדירה. על בסיס איתן זה מתחיל האדון לגלות את פרטי התוכנית שיש לו עבור כל נשמה. ללא יסוד זה אין אפשרות לבנות. אלוהים אינו כותב את פרקי חייו של אדם במרד. הוא מגלה, מכוון ושולח רק כאשר הוא רואה בלב מחויבות אמיתית למצוותיו.

רבים טועים וחושבים שהם יכולים לרצות את אלוהים בדרכים אחרות — באמצעות פעילויות, תרומות או כוונות. אך דבר האלוהים ברור, והאמת פשוטה: ללא ציות אין אחווה עם האב. השקר העתיק הזה, שהנחש הפיץ מאז עדן, ממשיך להטעות רבים. אך מי שאוזניים לו ישמע: רק המצייתים מונהגים. רק המצייתים מאושרים. ורק המצייתים נשלחים אל הבן לישועה. הציות לתורת האדון הוא ההתחלה של הכול — של כל התגלות, של כל הכוונה ושל כל תקווה נצחית. — ויליאם לאו. עד מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך על שאתה נוגע בנשמתי ברוך כה רב ומעורר בי כמיהה לעזוב את הריק ולאמץ את הנצחי. למד אותי לזהות את הרגעים הקדושים האלה, להשתתק מול ההסחות ולהקשיב בתשומת לב כאשר אורך מתחיל לזרוח בתוכי. איני רוצה להקשות את לבי, אדוני — אני רוצה להגיב במסירות ובאמת.

אבי, היום אני מבקש ממך לבסס בי את היסוד האמיתי של הציות. אני יודע שאינך בונה חיים על מרד, ושאת רצונך אתה מגלה רק לאלה המחליטים לשמור את מצוותיך. הסר ממני כל אשליה שלפיה אוכל לרצות אותך במעשים ריקים או בכוונות שאינן מתורגמות לנאמנות. שים בי מחויבות אמיתית לתורתך האדירה, כדי שחיי יונהגו על ידך, צעד אחר צעד, לעבר התכלית הנצחית שיש לך עבורי.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, מפני שהציות לתורתך הקדושה הוא תחילתה של כל אחווה אמיתית איתך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כשורש עמוק התומך באילן האמונה, איתן מול סערות העולם הזה. מצוותיך הן כשבילי אור, המגלים את הדרך הבטוחה לישועה ומובילים אותי, בתקווה ובשלום, אל נוכחותך הנצחית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.

“והזרעים שנפלו על אדמה טובה מייצגים את אלה אשר בלב טוב ופתוח שומעים את המסר, מקבלים אותו ובסבלנות מניבים יבול רב” (לוקס 8:15).

כל דבר שאנו מרשים בלבנו — בין אם מחשבה, תשוקה או גישה — הנוגד את רצון האל שכבר התגלה בכתבי הקודש, בכוחו להרחיק אותנו מתכליתנו הנצחית. אין זה משנה עד כמה הוא נראה קטן או נסתר; אם הוא אינו עולה בקנה אחד עם מצוות האדון, הרי זה צעד לעבר הטעות. חיי הנצח הם מטרתנו הסופית, ואין דבר חשוב יותר בחיים האלה מאשר לוודא שאנו צועדים בנחישות בכיוון הזה. כל שאר ההישגים מאבדים מערכם לנוכח הנצח.

לציית לאלוהים אינו דבר מסובך. רצונו התגלה בבירור באמצעות הנביאים ואושר מחדש על ידי ישוע בבשורות. כל אדם יכול לציית, אם הוא באמת רוצה לשמח את הבורא. מה שמקשה על הדרך הזו אינו מורכבות התורה, אלא התנגדות הלב והשקרים שהאויב מפיץ. מאז עדן, הנחש חוזר על אותה אסטרטגיה: לגרום לאדם להאמין שהציות בלתי אפשרי, שאלוהים דורש יותר מדי, ושחיים בקדושה מיועדים רק למעטים.

אך אלוהים צודק וטוב. הוא לעולם לא יבקש דבר שאיננו יכולים לקיים. כאשר הוא מצווה, הוא גם מעניק את היכולת. אל תקשיבו לשטן. הקשיבו לקול האלוהים, המדבר באמצעות מצוותיו הקדושות, הנצחיות והמושלמות. הציות הוא הדרך הבטוחה לחיי נצח, וכל צעד הנעשה בנאמנות הוא צעד לעבר השמים. אל תניחו לשום דבר — ממש לשום דבר — לקום בלבכם נגד רצון האלוהים. שמרו את תורתו בשמחה, ותחוו את השלום, את ההכוונה ואת הוודאות שאתם בדרך הישועה. -האנה ויטאל סמית. עד מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך על שאתה מראה לי בבהירות כה רבה שאין דבר חשוב יותר בחיים האלה מאשר לצעוד בנחישות לעבר חיי הנצח. גילית את רצונך באמצעות הנביאים ובאמצעות דברי בנך האהוב, ואני יודע שכל דבר שאני מרשה בלבי הנוגד אותו עלול להרחיק אותי מתכלית זו. אני רוצה לחיות מתוך התמקדות בנצח, מבלי לאפשר לשום דבר להסיט אותי מרצונך.

אבי, היום אני מבקש ממך לחזק את לבי נגד כל התנגדות לתורתך. שלא אקשיב לשקרים העתיקים של הנחש, המנסים לגרום למה שכבר הפכת לנגיש להיראות כבלתי אפשרי. למד אותי לציית בשמחה, בענווה ובהתמדה. אני יודע שאתה צודק וטוב, ושלעולם אינך מבקש דבר מבלי להעניק לי גם את היכולת לקיימו. תן לי הבחנה לזהות את הטעות, אומץ לדחות אותה ולהט לשמור את דברך בעומק הווייתי.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומשבח אותך, כי רצונך מושלם ודרך הציות בטוחה ומלאת שלום. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כחומת מגן השומרת על לבי ממלכודות האויב. מצוותיך הן ככוכבים המאירים את מסעי לילה ויום, ומובילים אותי בוודאות אל השמים. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.