יום רביעי, 28 באוקטובר 2026

תורת אלהים: התבוננות יומית: נחמת אלוהים שבאה בעקבות הציות — ישעיהו 66:13

״כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ, כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם, וּבִירוּשָׁלַיִם תְּנֻחָמוּ״ (ישעיהו 66:13).

יש רגעים שבהם הלב כבד כל כך מרוב כאב, שכל מה שאנחנו רוצים הוא לפרוק את שעל לבנו, להסביר, לבכות… אבל כשאלוהים עוטף אותנו בנוכחותו, מתרחש משהו עמוק יותר. כמו ילד ששוכח את כאבו כשהוא נאסף אל זרועות אמו, כך גם אנחנו שוכחים את סיבת המצוקה כשנחמתו המתוקה של האב ממלאת אותנו. הוא לא בהכרח צריך לשנות את הנסיבות — די בכך שהוא שם, וממלא כל פינה בהווייתנו באהבה ובביטחון.

במקום הזה של קרבה אנו נזכרים בחשיבות ההליכה בדרכיו הנשגבות של אלוהים. כשאנו מצייתים לקולו ושומרים את תורתו, אנו מפנים מקום לכך שהוא עצמו יבוא אלינו וימלא אותנו בשלום. נוכחות האב אינה שורה לצד מרדנות — בלב המציית הוא שוכן, ומביא רענון בתוך המאבקים.

הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה. אם לבך חסר מנוחה או פצוע היום, רוץ אל זרועות האב. אל תיאחז בבעיה — הנח לו לתפוס את מקומו של הכאב ולמלא את נשמתך במתיקות נוכחותו. — מעובד על פי א״ב סימפסון. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.

התפללו איתי: אבא יקר, כמה פעמים אני בא אליך ולבי מלא שאלות, ואתה משיב לי רק באהבתך. אינך צריך להסביר הכול — די בכך שאתה איתי, וכבר אני מוצא מנוחה.

למד אותי לבטוח בנוכחותך יותר מאשר בפתרונות שאני מצפה להם. שלא אחליף לעולם את נחמתך בחיפזון לפתור את הדברים בדרכי. נוכחותך מספקת, ואהבתך מרפאת.

הו, אדון אהוב, אני מודה לך על שאתה עוטף אותי בנחמתך ומזכיר לי שאתה כל מה שאני צריך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא החיבוק המכוון את לבי לרצונך. מצוותיך רכות כמגע של אם המנחמת את ילדה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

שתף את זה!