״וְהַצַּדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה; וְאִם יִסּוֹג אָחוֹר, לֹא רָצְתָה נַפְשִׁי בּוֹ״ (חבקוק 2:4).
האמונה האמיתית אינה מתגלה ברגעים של חיפזון, אלא בהליכה מתמדת גם כאשר נדמה שהפירות מתמהמהים. אלוהים ממעט להשלים את מלאכתו בבת אחת. הוא פועל שכבה אחר שכבה, בזמנים ובעונות, כמו צמיחתו האיטית של עץ איתן מזרע כמעט בלתי נראה. כל קושי שאנו מתמודדים עמו וכל המתנה שקטה הם מבחן המחזק את מה שאמיתי וחושף את מה שהוא רק למראית עין. מי שמאמין באמת לומד להמתין בלי לוותר, גם לנוכח האתגרים המבלבלים ביותר.
תהליך ההבשלה הזה דורש יותר מסבלנות — הוא דורש התמסרות להדרכת האב, המוביל אותנו בחוכמה באמצעות מצוותיו הנפלאות. האמונה שאינה נחפזת היא אותה אמונה המצייתת, צעד אחר צעד, לתורתו הנצחית של אלוהים. ובדרך הנאמנה הזאת האב בוחן אותנו ומכין אותנו, ומבדיל בין השייכים לו באמת לבין מי שרק נראים כך.
האב אינו שולח מורדים אל הבן. אך למתמידים, גם כשאינם רואים הכול בבירור, הוא מגלה את הדרך ומוביל אותם אל הישועה. עמדו איתן, בטחו וצייתו, כי זמנו של אלוהים מושלם, והבוטחים בו לעולם לא יתביישו. — מעובד על פי ג׳. סי. פילפוט. להתראות מחר, אם ירצה האדון.
התפללו איתי: אדוני, למד אותי להמתין לעת הנכונה, בלי להתלונן ובלי לוותר. הענק לי את הסבלנות המעידה על עוצמת האמונה ומעצבת את אופיי על פי רצונך. אל תניח לי לפעול בפזיזות, אלא עזור לי ללכת בשלווה.
חזק אותי כדי שאציית, גם כשהכול נראה איטי או קשה. הזכר לי שהצמיחה הרוחנית, כמו הצמיחה הטבעית, דורשת זמן — ושכל צעד יקר כשאני איתן בדרכיך.
אלוהיי האהוב, אני מודה לך על שאתה פועל בי בסבלנות ובתכלית. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לנצח. תורתך האדירה היא כגשם המצמיח אמונה אמיתית בלבי. מצוותיך הן מדרגות בטוחות במסע אל הבגרות הרוחנית. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.