שבת, 14 בנובמבר 2026

תורת אלהים: התבוננות יומית: אומץ לציית למרות הכישלונות — משלי 24:16

״כי שבע ייפול צדיק וקם״ (משלי כ״ד:ט״ז)

נשמה מסורה באמת אינה מוגדרת בכך שאינה נופלת לעולם, אלא בכך שהיא קמה בענווה וממשיכה הלאה באמונה. מי שאוהב את אלוהים באמת אינו שוקע בייאוש כשהוא מועד — אלא קורא בביטחון אל האדון, מכיר ברחמיו ושב אל הדרך בשמחה מחודשת. הלב המציית אינו מתמקד בטעות, אלא בטוב שעוד אפשר לעשות וברצון אלוהים שעוד אפשר לקיים.

אהבה כנה זו לטוב ולמצוותיו היפות של האדון היא שמנחה את דרכו של המשרת הנאמן. הוא אינו משותק מפחד לטעות — הוא מעדיף להסתכן בציות שאינו מושלם מאשר לשבת בחיבוק ידיים לנוכח האפשרות להיכשל. מסירות אמיתית היא פעילה, אמיצה ונדיבה. היא אינה מבקשת רק להימנע מן הרע, אלא שוקדת לעשות טוב בכל לבה.

האב מברך את המצייתים ושולח אותם אל הבן, כדי שיזכו למחילה ולישועה. לכן אל תחששו להתחיל מחדש פעמים רבות ככל שיידרש. אלוהים רואה את נכונותו של מי שאוהב אותו, וגומל למי שגם בחולשתו ממשיך להשתדל בכנות לשמח אותו. — מעובד על פי ז׳אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אב רחום, פעמים רבות אני מועד בדרך, אך אהבתך מקימה אותי. תודה שאינך דוחה אותי כשאני נופל, ושאתה תמיד קורא לי להתחיל מחדש בענווה ובאמונה.

תן לי אומץ להמשיך לשרת אותך, אף שאני יודע שאינני מושלם. יהי לבי נכון לציית יותר משהוא חושש מכישלון. למד אותי לאהוב את הטוב בכל כוחי.

אלוהיי האהוב, אני מודה לך שאתה מקבל אותי ברוך בכל פעם שאני שב אליך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא הדרך הבטוחה המנחה אותי גם לאחר הנפילה. מצוותיך הן כידיים חזקות המקימות אותי ומעודדות אותי להמשיך. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.

שתף את זה!