"אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית יהוה לאורך ימים" (תהילים כ"ג:ו').
נפשו של הצדיק אינה זקוקה להוכיח את אלמותה באמצעות טיעונים לוגיים — היא חשה בכך במשהו נעלה יותר: בקשר החי עם אלוהים. כאשר הלב מטוהר ומואר בקדושה האמיתית, הוא נעשה רגיש לנוכחות האלוהית. נוכחות זו עוטפת אותו, מחממת ומאשרת: אלוהים לעולם לא ינטוש את החיים אשר הוא עצמו נפח בקרבנו. הנפש הכמהה אליו באמת, מגיבה למעשה לנשימת הבורא שמניעה אותה.
דווקא באמצעות הציות לתורת אלוהים הזוהרת, מתעמק הקשר הזה. המצוות הנשגבות שנמסרו לנביאי התנ"ך ולישוע מפרידות אותנו מן העולם ומכוונות אותנו אל האב. הציות הופך אותנו לקולטים ל"הארות אלוהיות" — לנגיעות העדינות אך העוצמתיות של הרוח. וכאשר השאיפות הנצחיות הללו מתעוררות בקרבנו, אינן סתם רגשות: הן הדים לרצון אלוהים, זרעי נצח שנזרעו בנו על ידו.
אל תתעלם מהכמיהות הקדושות הנובעות בנפשך. האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. יהי רצון שמצוותיו המופלאות של ה' יחזקו בך את האיחוד החי הזה עם הנצחי. הציות מביא לנו ברכות, שחרור וישועה — ונותן לנו את הביטחון שאילו רצה להשמידנו, לא היה מגלה לנו כה רבות. מעובד על פי ג'ון סמית. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אדון נצחי, אני כורע לפניך ביראה ובהכרת תודה על חייך השוכנים בי. יהי רצון שהכמיהות העמוקות להיות איתך לעד יתחזקו ויונחו על ידך.
למדני, אלוהים, לחיות בנאמנות לתורתך הנפלאה. יהי רצון שמצוותיך יעוררו בי עוד ועוד את הכיסופים אליך, ושלעולם לא אתנגד לנשימת חייך בקרבי.
הו, אדון אהוב, מודה אני לך כי כאשר אתה מגלה לי את אורך, אתה מאשר שברצונך להחזיקני איתך לעד. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כחותם חי של הבטחתך בנפשי. מצוותיך הן כזרמי אור הקושרים אותי אל לבך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
