“אל תתעו: אלהים לא ינאץ; כי מה שיזרע האדם, את זאת גם יקצור” (הושע ח:ז).
חוק זה אמיתי בממלכת אלהים כפי שהוא בעולם בני האדם. מה שנזרע, נקצר. מי שזורע מרמה יקצור מרמה; מי שזורע טומאה יקצור את פירותיה; מי שבוחר בדרך ההתמכרות יקצור חורבן. אמת זו אינה ניתנת למחיקה או לעקיפה — היא נשארת בתוקף. אין הוראה חמורה יותר בכתבי הקודש מזו: החיים משיבים לבחירות שנעשו לפני אלהים.
אין זה הגיוני לצפות להגנה, לברכות ולהכוונה מה' כאשר חיים תוך התעלמות ממה שציווה. אלהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים; האב אינו שולח מורדים אל הבן. אי-ציות סוגר דלתות, בעוד שהנאמנות פותחת את דרך החיים. מי שמתעקש לזרוע מרד, אל לו לצפות לקצור ישועה.
לכן, בחן מה אתה זורע. יישר את חייך לפי פקודות הבורא ובחר בציות כהרגל יומיומי. הקציר בא אחרי הזרע — ורק אלה שזורעים נאמנות יקצרו שלום, הגנה וחיי נצח. מעובד על פי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי לחיות בתודעה לפניך, בידיעה שכל בחירה נושאת פירות. שלא אתפתה לחשוב שאוכל לזרוע אי-ציות ולקצור ברכות.
אלי, תן לי לב רגיש לציית בכל תחומי חיי. שאדחה כל דרך של מרד ואאמץ את אשר ציווית לטובתי.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך שאתה מזכיר לי כי הציות מביא חיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא הזרע הקדוש שמניב פירות שלום. מצוותיך הן הדרך הבטוחה לקציר נצחי. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
