“אנו בוטחים באלהים, המקים את המתים” (קורינתים ב' 1:9).
למצבים קשים יש כוח מיוחד: הם מעוררים אותנו. לחץ הניסיונות מסיר את העודף, גוזם את המיותר וגורם לנו לראות את החיים בבהירות רבה יותר. לפתע, מה שנראה מובטח מתגלה כשביר, ואנו מתחילים להעריך את מה שבאמת חשוב. כל מבחן הופך להזדמנות להתחיל מחדש, אפשרות להתקרב יותר לאלהים ולחיות עם יותר מטרה. זה כאילו הוא אומר לנו: “התעורר! הזמן קצר. יש לי משהו טוב יותר עבורך.”
שום דבר ממה שאנו מתמודדים איתו אינו מקרי. אלהים מאפשר לנו לעבור קשיים לא כדי להשמיד אותנו, אלא כדי לזכך אותנו ולזכור שחיים אלה הם רק מעבר. אך הוא לא השאיר אותנו ללא הכוונה. דרך נביאיו ודרך בנו, ישוע, הוא נתן לנו את תורתו העזה — מדריך מושלם כיצד לחיות בארץ חולפת זו כדי שנוכל לחיות עמו לנצח. הבעיה היא שרבים בוחרים ללכת אחרי לחץ העולם, אך אלו שמחליטים לציית למצוותיו המופלאות של האב חווים דבר יוצא דופן: התקרבות אמיתית לאלהים עצמו.
כאשר אנו בוחרים לחיות בציות, אלהים נע לקראתנו. הוא רואה את החלטתנו הנחושה, את מסירתנו האמיתית, ומשיב בברכות, בהכוונה ובשלום. הוא שולח אותנו אל הבן — אל היחיד שיכול לסלוח ולהושיע. זהו התוכנית: ציות שמוביל לנוכחות, נוכחות שמביאה לישועה. והכול מתחיל כאשר, גם בתוך הכאב, אנו בוחרים לומר: “אבי, אלך אחרי תורתך. בכל מחיר.” -מעובד מאת א. ב. סימפסון. עד מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אדוני אלהי, אני מודה לך על הניסיונות שמעוררים אותי למה שבאמת חשוב. כל קושי גרם לי לראות את החיים בבהירות רבה יותר ולחפש את נוכחותך בעומק רב יותר. איני רוצה לבזבז את הכאבים בתלונות, אלא להשתמש בהם כשלבים לעבר בגרות רוחנית.
אבי, אני יודע שהחיים כאן קצרים, ולכן אני מחליט לחיות לפי הוראותיך הנצחיות, שנמסרו על ידי נביאיך ועל ידי ישוע, בנך האהוב. אני רוצה ללכת לפי תורתך העזה, גם אם זה מנוגד לדעת העולם. תן לי אומץ לציית למצוותיך המופלאות בנאמנות, גם כאשר זה קשה, כי אני יודע שזה מה שמושך את חסדך ואת נוכחותך.
הו, אל עליון קדוש, אני עובד ומשבח אותך כי אתה נאמן בכל עת, וטוב לאלו שמצייתים לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא לפיד שאינו כבה בלילה החשוך, מראה את הדרך הבטוחה למי שחפץ בחיי נצח. מצוותיך הן כתכשיטים בלתי מתקלקלים, מלאי תהילה וכוח, המעטרים את נפשם של האוהבים אותך באמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
