"אשרי האיש ירא את ה' והולך בדרכיו" (תהלים קכ"ח:1).
המוות לא ערער את אמונתם של הנביאים, השליחים והתלמידים. הם עזבו את העולם באותה ביטחון שבו חיו, אוחזים בחוזקה בכל אמת לה צייתו כל עוד היה זמן. כאשר הכול שוקט והחיים מסתיימים, הביטחון האמיתי הוא לדעת שחיפשו לכבד את אלוהים כל עוד היה אפשרי.
כאן אנו מבינים את הדחיפות ללכת אחרי תורת אלוהים הנשגבת ומצוותיו הנפלאות. על ערש דווי אין מקום לתיאוריות נעימות — רק לאמת שחייתה. העבדים הנאמנים ידעו כי מול האשמות האויב וכובד החטאים, רק חיים של ציות יביאו את האב לשלוח אותם אל הבן, כשם שבעבר הטלה טיהר את הצייתנים.
לכן, החליטו לחיות כך שהאב ימצא עונג לשלוח אתכם אל ישוע למחילה ולישועה. לכו בנאמנות, שמרו כל מצווה באומץ, והרשו לציות להוביל את סיפור חייכם. הישועה היא אישית. אל תלכו אחרי הרוב — צייתו כל עוד אתם חיים. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אבא אהוב, אני מודה לך כי דאגתך מלווה אותנו בכל הדרך. למד אותי לחיות בלב נאמן, לזכור שכל בחירה מראה למי אני שייך.
אלי, חזק אותי להישאר צייתן, גם כאשר מתעוררים אתגרים והאשמות. אני רוצה להימצא הולך אחרי כל מצווה שגילית.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך שאתה מזכיר לי שהציות פותח את הדרך אל בנך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא מגדלור המאיר את חיי. מצוותיך הן עושר שאני רוצה לשמור. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
