“באמונה, אברהם, כאשר נקרא, שמע בקול ויצא אל המקום אשר עתיד היה לקבל לנחלה; ויצא מבלי לדעת אנה הוא הולך” (עברים יא:8).
אמונה אמיתית אינה דורשת מפות מפורטות ולא הבטחות נראות לעין. כאשר אלוהים קורא, הלב הבוטח עונה בציות מיידי, גם מבלי לדעת מה יבוא אחר כך. כך היה עם אברהם — הוא לא ביקש ערבויות, ולא דרש לדעת את העתיד. הוא פשוט עשה את הצעד הראשון, מונע מדחף נאצל ונאמן, והותיר את התוצאות בידיו של אלוהים. זהו סוד ההליכה עם ה': לציית בהווה, מבלי לדאוג למה שצפוי לבוא.
ובאותו צעד של ציות, מצוות ה' הנשגבות הופכות למצפן שלנו. האמונה אינה נבנית על היגיון אנושי, אלא על נאמנות למה שכבר גילה אלוהים. אין צורך להבין את כל התוכנית — די ללכת לאור שהוא מדליק כעת. כאשר הלב נכנע בכנות לרצון האלוהי, הכיוון והיעד נמסרים בידי האב, וזה מספיק.
האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. היום, ההזמנה פשוטה: עשה את הצעד הבא. בטח, ציית, והשאר את השאר בידי אלוהים. האמונה שמוצאת חן בעיני ה' היא זו שפועלת בנאמנות, גם כאשר הכול סביב עדיין נסתר מן העין. -מעובד מג'ון ג'ואט. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אדון, עזור לי לבטוח בך מבלי שאצטרך לראות את כל הדרך. שהאמונה שלי לא תהיה תלויה בתשובות, אלא תתחזק בציות למה שאתה מראה לי היום.
שלעולם לא אדחה נאמנות מתוך רצון לשלוט במחר. למד אותי להקשיב לקולך וללכת בדרכיך בביטחון ובשלום, גם מבלי להבין את היעד.
אבא אהוב, אני מודה לך שקראת לי ללכת איתך כפי שעשית עם אברהם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא הדרך הבטוחה מתחת לרגלי. מצוותיך הן האורות שמאירים כל צעד לעבר תכניתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
