“בסבלנותכם קנו את נפשותיכם” (לוקס 21:19).

חוסר הסבלנות הוא גנב מתוחכם. כאשר הוא משתרש, הוא גוזל מן הנשמה את תחושת השליטה, את השלווה ואפילו את הביטחון. אנו נעשים חרדים משום שאיננו מסוגלים לראות את המחר. אנו רוצים תשובות מהירות, פתרונות מיידיים, סימנים נראים לעין שהכול יסתדר. אך אלוהים, בחוכמתו, אינו מגלה לנו את התסריט המלא של החיים. הוא מזמין אותנו לבטוח בו. וכאן טמון האתגר: כיצד לנוח בשלום כאשר איננו יודעים מה יבוא?

התשובה אינה טמונה בידיעת העתיד, אלא בהתקרבות אל האב. השלום האמיתי אינו נולד מחיזוי, אלא מנוכחותו של אלוהים בקרבנו. ונוכחות זו אינה אוטומטית — היא מתגלה כאשר אנו מקבלים החלטה נחושה: לציית. כאשר אנו בוחרים לחיות על פי רצון האל, קורה דבר יוצא דופן. הוא מתקרב אלינו. ובמקום לתת לנו מפה מפורטת של כל מה שעתיד להתרחש, הוא מעניק לנו ראייה רוחנית. אנו מתחילים לראות בעיני האמונה. אנו מבינים את ההווה בבהירות רבה יותר ומבחינים בסימנים לבאות, משום שרוח האדון מדריכה אותנו.

הציות לתורתו הנפלאה של אלוהים יוצר שקט שהעולם אינו מבין. זוהי רגיעה טבעית, מנוחה עמוקה. לא מפני שהכול נפתר, אלא מפני שהנשמה יודעת שהיא שלמה עם הבורא. אי אפשר לייצר את השלום הזה או ללמוד אותו מספרים ומדרשות. הוא פרי ישיר של חיים המתואמים עם מצוותיו הנצחיות של העליון. המציית — נח. המציית — רואה. המציית — חי. — פ. פנלון. עד מחר, אם ירשה לנו האדון.

התפללו איתי: אלוהים יקר, נכון הוא שלעתים קרובות אני מניח לחוסר הסבלנות להשתלט עליי. כאשר התשובות מתעכבות, כאשר המחר נראה לא ודאי, אני חש שלבי מתכווץ ומחשבותיי דוהרות ללא כיוון. אני מנסה לשלוט במה שאינני יכול, והדבר גוזל ממני את השלום שרק אתה יכול להעניק. במקום לנוח בך, אני ממשיך לחפש סימנים, הסברים והבטחות, כאילו ידיעת העתיד היא הדבר שאני זקוק לו יותר מכול. אך עמוק בפנים, נשמתי משתוקקת למשהו עמוק יותר: לנוכחותך.

אבי, היום אני מבקש ממך ללמד אותי לבטוח, גם מבלי להבין. אני רוצה להפסיק לרדוף אחר פתרונות מיידיים וללמוד להמתין לך בלב שליו. תן לי אומץ לציית בשמחה למצוותיך המפוארות, גם בשתיקה, גם כאשר הכול נראה קפוא. אני רוצה את הראייה הרוחנית המגיעה רק כאשר רוחך שוכנת בקרבי. התקרב אליי, אדוני. הראה לי את ערכם של חיים הנתונים לחלוטין לרצונך. מי ייתן וביטחוני הגדול ביותר לא יהיה בתשובות מהירות, אלא בדאגתך המתמדת לילדיך המצייתים.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, משום שנוכחותך טובה יותר מכל תוכנית מפורטת. אתה מנוחתי בעיצומה של ההמתנה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כנהר שקט החוצה את לבי ומביא סדר למקום שבו שרר קודם בלבול. מצוותיך הן כאורות הדולקים בחשכה, המראים את הצעד הבא בבהירות ובטוב לב. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.