"ברא בי, אלוהים, לב טהור וחַדֵּשׁ בקרבי רוח נכון" (תהילים נא:י).
כמה פעמים אנו חשים את כובד החטא ומבינים כי בכוחות עצמנו איננו מצליחים אפילו להתחרט באמת. המחשבה מתמלאת בזיכרונות של מחשבות טמאות, מילים ריקות ומעשים שטותיים — ובכל זאת, הלב נראה יבש, חסר יכולת לבכות לפני אלוהים. אך יש רגעים שבהם ה' בטובו נוגע בנשמה באצבעו הבלתי נראית ומעורר בנו חרטה עמוקה, שגורמת לדמעות לפרוץ כמים הזורמים מן הסלע.
המגע האלוהי הזה מתגלה במיוחד באלה ההולכים על פי מצוותיו הנשגבות של העליון. הציות פותח פתח לפעולת הרוח, שוברת את קשיות הלב והופכת אותנו לרגישים לקדושת אלוהים. הוא הפוצע כדי לרפא, הוא שמעורר את החרטה האמיתית שמטהרת ומשקמת.
לכן, אל תתייאש אם הלב נראה קר. בקש מה' שיגע שוב בנשמתך. כאשר האב מרים את שבט תוכחתו, אין זה אלא כדי להפריח את נהר החיים — חרטה, סליחה ושינוי — שמובילים אותנו אל הבן ואל הישועה הנצחית. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אב אהוב, אני ניגש אליך בהכירי את חולשתי ואת חוסר יכולתי להתחרט בכוחות עצמי. גע בי בידך ועורר בי לב נשבר.
אדון, הדריכני לחיות לפי מצוותיך הנשגבות ולהיות רגיש לקולך, כדי שרוחך תיצור בי חרטה אמיתית ושיקום.
הו, אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה הופך את ליבי הקשה למקור של חרטה וחיים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הפטיש שמנפץ את לב האבן. מצוותיך הן הנהר שמנקה ומחדש את נשמתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
