"ברא בי, אלוהים, לב טהור, וחדש בקרבי רוח נכון. אל תשליכני מלפניך, ורוח קדשך אל תקח ממני" (תהלים נא:י–יא).
רק כאשר אלוהים שופך עלינו את רוח האהבה והתחנונים, נוכל באמת לעבוד אותו. ה' הוא רוח, ורק מי שמבקש אותו בכנות ובאמת יכול להגיש לו פולחן שמוצא חן בעיניו. רוח זו היא האש האלוהית המודלקת בלב המאמין — אותה אש שה' הדליק על מזבח הנחושת וציווה שלעולם לא תכבה. ייתכן שהיא תכוסה באפר של חולשה או עייפות, אך לעולם לא תיכבה, כי אלוהים עצמו מחזיק אותה.
אש זו נשארת חיה באלה שבוחרים ללכת בציות למצוותיו הנשגבות של העליון. הנאמנות היא הדלק שמחזיק את הלהבה בוערת — הציות מדליק מחדש את ההתלהבות, מטהר את הפולחן ומחדש את הקשר. הלב הנאמן הופך למזבח תמידי, שבו האהבה לאלוהים אינה כבה, אלא מתחזקת בכל מעשה של מסירות.
לכן, הזן את האש שה' הדליק בך. הסר את אפר ההסחות והנח עצי תפילה וציות. האב לא נותן לאש שלו לכבות בלב המחפשים אותו, אלא שומר אותה דולקת עד היום שבו ניבלע כולנו באורו הנצחי במשיח. מעובד על פי J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב אהוב, אני מהלל אותך כי אתה מדליק בי את אש רוחך. אל תיתן ללהבה זו לכבות, אלא עשה שתגדל מיום ליום.
אדון, עזור לי לחיות לפי מצוותיך הנשגבות, להגיש לך לב טהור ופולחן כן, שלעולם אינו מתקרר ואינו כבה.
הו אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה שומר את להבת האמונה חיה בקרבי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא האש הקדושה שמאירה את מזבחי. מצוותיך הן העצים שמחזיקים את להבת אהבתי אליך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
