“גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי; שבטך ומשענתך המה ינחמוני” (תהלים כ"ג:4).
הנפש הצייתנית אינה תלויה בנסיבות כדי להיות בטוחה — היא תלויה באדון. כאשר הכול מסביב נראה לא בטוח, היא נשארת איתנה כי הפכה כל מצב, טוב או רע, להזדמנות להשליך את עצמה לזרועות אלוהים. אמונה, ביטחון והִתמסרות אינם רק מושגים עבורה, אלא גישות יומיומיות. וזה מה שמביא יציבות אמיתית: לחיות כדי לרצות את אלוהים, בכל מחיר. כאשר ההתמסרות הזו אמיתית, אין משבר שיכול לזעזע את הלב שנח ברצון האב.
הנפש הזו, מסורה וממוקדת, אינה מבזבזת זמן על הסחות דעת או תירוצים. היא חיה במטרה ברורה להשתייך בשלמותה לבורא. ולכן, הכול פועל לטובתה. האור מוביל אותה להלל; החושך מוביל אותה לאמון. הסבל אינו משתק; הוא דוחף אותה קדימה. השמחה אינה מפתה אותה; היא מובילה אותה להודות. למה? כי היא כבר הבינה שהכול — ממש הכול — יכול לשמש את אלוהים כדי לקרב אותה אליו, כל עוד היא ממשיכה לציית לתורתו העזה.
אם הקרבה לבורא היא מה שאתה מבקש, הרי שהתשובה לפניך: ציית. לא מחר. לא כאשר הכול יהיה קל יותר. ציית עכשיו. ככל שתהיה נאמן יותר למצוות ה', כך תחווה יותר שלום, הגנה והכוונה. זה מה שעושה תורת אלוהים — היא מרפאה, היא שומרת, היא מובילה לישועה. אין סיבה לדחות. התחל כבר היום ותחווה את פרי הציות: שחרור, ברכה והחיים הנצחיים במשיח ישוע. -מעובד מוויליאם לאו. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אבא, אני מודה לך כי ביטחון נפשי אינו תלוי במה שמתרחש סביבי, אלא בציותי לרצונך. אתה מקלטי בזמנים של אור ומשענתי בזמנים של חושך. למד אותי להפוך כל רגע בחיי להזדמנות חדשה להשליך את עצמי לידיך באמונה ובביטחון.
אדון, אני רוצה להשתייך לך בשלמות. ששום דבר בעולם הזה לא יסיח את דעתי מנוכחותך, ושנאמנותי לתורתך תהיה מתמדת, גם בימים קשים. תן לי לב נחוש, שרואה במצוותיך את הדרך הבטוחה ביותר. שלא אדחה עוד את ההתמסרות הזו. שאבחר לציית בשמחה ובנחישות.
הו, אלוהים קדוש, אני עובד ומשבח אותך על היותך עוגן לנפשות הנאמנות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא כחומה בלתי ניתנת לערעור המגינה על הלב הצייתן. מצוותיך הם נהרות של שלום הזורמים אל חיי נצח. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
