"גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע, כי אתה עמדי" (תהלים כ"ג:4).
במקום שיש צל, יש גם אור. הצל הוא רק סימן לכך שהאור קרוב. עבור העבד הנאמן, המוות אינו הסוף, אלא רק צל החוצה את הדרך — וצללים אינם יכולים לפגוע. הגוף עשוי לנוח, אך הנשמה ממשיכה לחיות, עטופה בנוכחותו של זה שניצח את המוות. ה' הופך את הפחד לשלום, והמעבר דרך החושך הופך לתחילתה של חיים שלא ייגמרו עוד.
הביטחון הזה נולד אצל מי שבוחר ללכת לפי מצוותיו הנפלאות של העליון. הציות משחרר אותנו מהפחד ומעמיד אותנו תחת אור האמת. כאשר אנו חיים בנאמנות, אנו מבינים כי המוות איבד את כוחו, כי האב מוביל את הצייתנים אל הבן, שהוא החיים עצמם. כך, גם מול הגיא, הלב נח — כי הרועה לצידו, מוביל אל הנצח.
לכן, אל תחיה תחת עול הפחד. צא ממאסר הספק והלך אל החירות שבראש המשיח. צל המוות מתפוגג מול אור הציות והאמונה, והמאמין הנאמן עובר מהחושך אל התהילה, שם נוכחות אלוהים זורחת לעד. מעובד מתוך ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אבא אהוב, אני מהלל אותך כי גם בצללים, אורך עוטף אותי. איני פוחד, כי אני יודע שאתה איתי בכל הדרכים.
אדון, למדני לחיות לפי מצוותיך הנפלאות, כדי שאלך באורך ולעולם לא אפחד מצל המוות.
הו אלוהים יקר, אני מודה לך כי אתה משחרר אותי מהפחד ומוליך אותי באורך הנצחי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא השמש שמפזרת כל צל. מצוותיך הם קרני חיים שמאירות את לבי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
