"דרשו את־יהוה בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נ״ה:ו׳).
עבדי אלוהים רבים מתמודדים עם רגעי ספק, כאשר אינם מצליחים לראות בבירור את שמם בספר החיים. הלב רועד, ושואל האם באמת החל ה׳ לעשות מלאכת ישועה בנפשם. אך יש דבר מהותי שעל כולם לשים אליו לב: האם הם מצליחים, בכנות, להניח עצמם לרגלי הציות ולהביע לפני אלוהים את הרצון האמיתי לחיות לפי רצונו. מי שכבר השתחווה בענווה לפני הדר גבורתו של אלוהים מכיר את הכיסופים הללו העולים אל אדוני צבאות.
כאן אנו מבינים את הדחיפות ללכת בעקבות תורת אלוהים הנשגבה ומצוותיו הנפלאות. לא רגשות חולפים קובעים את הגורל הנצחי, אלא חיים המסומנים בנאמנות. אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים, ורק אלו הנכנעים לתורתו נשלחים אל הבן למחילה וישועה. הנפש המבקשת לציית בכל ליבה מוצאת ביטחון בדרך שהכין הבורא.
לכן, חיו כך שהציות יהיה סימנכם היומיומי. כאשר האב רואה לב נכון לכבד את מצוותיו, הוא שולח את הנפש ההיא אל ישוע, והיא תשכון בין החיים שבשמיים. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ירצה ה׳.
התפללו איתי: אב אהוב, אני מודה לך כי אתה רואה עד עומק ליבי. למדני להתמודד עם הספקות תוך שמירה על עיניי קבועות בציות, שהוא הדרך הבטוחה שהכינות.
אלוהי, עזור לי לשמור על רוח ענווה, המסוגלת להשתחוות לפניך בכנות. שכל מצוותיך תמצא מקום חי בליבי, ושיהיה רצוני לציית תמידי ואמיתי.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך שאתה מזכיר לי כי בציות לתורתך אני הולך אל בנך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא אור איתן לנפשי. מצוותיך הן פנינים שאני חפץ לשמור בשמחה. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
