"דרשו את־יהוה בהימצאו" (ישעיהו 55:6).
נוצרים רבים עוברים רגעים שבהם כס הכפרה נדמה כמכוסה בעננים. אלוהים נראה נסתר, רחוק, שותק. האמת מתעמעמת, והלב אינו מצליח לראות בבירור את הדרך או לחוש ביטחון בצעדיו. כאשר הוא מביט פנימה, הוא מוצא כה מעט סימני אהבה וכל כך הרבה עדויות לחלישות ולשחיתות, עד שרוחו נשברת. הוא רואה יותר סיבות נגדו מאשר בעדו, וזה גורם לו לחשוש שאלוהים התרחק ממנו לחלוטין.
דווקא בבלבול הנפשי הזה מתבהרת הצורך לציית לציוויים הנשגבים של ה'. הדרך אינה אובדת למי שהולך על יציבות תורת אלוהים; הממרים הם אלה שמועדים בצל עצמם. ישוע לימד שרק הצייתנים נשלחים מהאב אל הבן—ובשליחות זו האור שב, הדעת מתבהרת והנפש מוצאת כיוון. מי שמחזיק את לבו נכנע לציוויים האלוהיים מגלה שהציות מסלק את העננים ופותח מחדש את שביל החיים.
לכן, כאשר השמים נראים סגורים, פנה בצייתנות רבה עוד יותר. אל תיתן לתחושות לנהל את אמונתך. האב צופה באלה שמכבדים את מצוותיו, והוא זה שמחזיר את הנפש לדרך הישר. הציות תמיד יהיה הגשר בין הבלבול לשלום, בין הספק לשליחות אל הבן. מעובד מ-J.C. Philpot. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אדון אהוב, עזור לי שלא אלך לאיבוד בתחושות המבולבלות שלפעמים עוטפות את הנפש. למדני להביט אליך גם כאשר השמים נראים סגורים.
אלי, חזק את לבי כדי שאשאר נאמן למצוותיך, גם כאשר רגשותיי אומרים אחרת. יהי דברך הבסיס הבטוח שעליו אלך.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך שאתה מזכיר לי שהאור תמיד שב למי שבוחר לציית לך. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא אור שמגרש כל צל. מצוותיך הן הדרך הבטוחה שבה נפשי מוצאת שלום. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
