“האדם תמיד יקצור את אשר יזרע” (גלטים 6:7).
הגישות, הרצונות והנטיות של נשמתנו, אשר יום אחד יושלמו בשמים, לא יופיעו לפתע כמשהו חדש ובלתי מוכר. יש לפתח, להזין ולתרגל אותם לאורך כל חיינו כאן עלי אדמות. חשוב שנבין אמת זו: שלמות הקדושים בנצח אינה פירושה שינוי קסום לישות אחרת, אלא סיום של תהליך שכבר החל כאן, כאשר הנשמה בחרה להיכנע לאלוהים ולציית לתורתו הקדושה והנפלאה.
נקודת המוצא של השינוי הזה היא הציות. כאשר נשמה, שבעבר לא צייתה, משפילה את עצמה בפני הבורא ומחליטה לחיות לפי מצוותיו, אלוהים מתחיל לפעול בה באופן עמוק ומתמשך. הוא מתקרב, מלמד, מחזק ומוביל את הנשמה הזו בדרך של קהילה וקדושה הולכת וגדלה. הציות הופך לאדמה פוריה שבה רוח אלוהים פועלת בחופשיות, מעצבת את האופי ומעדנת את הרגשות לפי רצונו.
כך, כאשר בסופו של דבר נגיע לשמים, לא נתחיל משהו חדש, אלא רק נמשיך בדרך שכבר החלה כאן — דרך שהחלה ברגע שבו החלטנו לציית לתורה העוצמתית, הרכה והנצחית של אלוהים. הקדושה המושלמת שבשמים תהיה אז ההתגלות המפוארת של הנאמנות שנחייתה בארץ. לכן, אין זמן לבזבז: כל צעד של ציות היום הוא צעד נוסף לקראת התהילה הנצחית של מחר. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אלי היקר, אני מודה לך כי אתה מגלה לי שהשלמות שמחכה לי בשמים לא תהיה דבר זר או רחוק, אלא המשך של חיים של מסירות שמתחילים עכשיו, ברגע זה ממש. אינך מצפה שאהפוך לישות אחרת בסוף הדרך, אלא שאאפשר לרוחך לשנות אותי, צעד אחר צעד, כאשר אבחר לציית לתורתך הקדושה והנפלאה. תודה שכל מעשה נאמן כאן בארץ הוא חלק מהתהליך שמכין את נשמתי לתהילה הנצחית.
אבי, היום אני מבקש ממך שתטע בי את הרצון המתמיד לציית לך. שלא אדחה את הבחירה הזו, ולא אבזה את ערכם של המעשים הקטנים של נאמנות. עזור לי להבין שבציות רוחך פועלת בחופשיות, מעצבת את אופיי ומעדנת את רגשותיי לפי רצונך. חזק אותי כדי שגם בתוך המאבקים אשאר יציב בדרך תורתך, כי אני יודע שבאדמה הזו מתרחשת השינוי האמיתי.
הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך כי אתה מכין אותי כבר מעתה למה שהוא נצחי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העוצמתית היא כדרך של אור שמובילה אותי ברוך ובנחישות אל הקדושה המושלמת. מצוותיך הן כזרעים אלוהיים הנשתלים בלב, הפורחים כאן ומשלימים את עצמם בנצח. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
