״האש תבער תמיד על המזבח; לא תכבה״ (ויקרא ו:יג)
הרבה יותר קל לשמור על הלהבה דולקת מאשר לנסות להדליק אותה מחדש לאחר שכבתה. כך גם בחיינו הרוחניים. אלוהים קורא לנו להישאר בו בעקביות, להזין את האש בציות, בתפילה ובנאמנות. כאשר אנו שומרים על מזבח הלב במסירות יומיומית, נוכחות ה' נשארת חיה ופועלת בתוכנו, ללא צורך להתחיל מחדש שוב ושוב.
יצירת הרגל של התמסרות לוקחת זמן ודורשת מאמץ בתחילה, אך כאשר הרגל זה מבוסס על מצוותיו הנפלאות של אלוהים, הוא הופך לחלק ממי שאנחנו. אנו מתחילים ללכת בדרך ה' בקלילות ובחירות, כי הציות כבר אינו נראה כעול, אלא כשמחה. במקום לחזור תמיד להתחלה, אנו נקראים להמשיך, להתבגר, להתקדם אל מה שהאב רוצה להגשים בנו.
האב מברך ושולח את הצייתנים אל הבן למחילה ולישועה. מי ייתן והיום תבחר לשמור על האש דולקת — במשמעת, באהבה ובהתמדה. מה שהתחיל כמאמץ יהפוך לעונג, ומזבח לבך ימשיך לזהור לפני אלוהים. -מעובד מ-A. B. Simpson. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אדוני, למדני לשמור על להבת נוכחותך חיה בתוכי. שלא אהיה בלתי יציב, ולא אחיה בעליות ומורדות, אלא אשאר איתן, שומר על המזבח ששייך לך.
עזור לי לטפח הרגלים קדושים במסירות ובנאמנות. מי ייתן והציות יהיה שביל קבוע ביומי, עד שהליכה בדרכיך תהיה טבעית לי כמו נשימה.
הו, אב אהוב, אני מודה לך על שהראית לי את ערך שמירת האש דולקת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדלק הטהור שמזין את מסירותי. מצוותיך הן להבות חיות שמאירות ומחממות את לבי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
