“הבשורה הוכרזה גם לנו וגם להם, אך הדבר שנשמע לא הועיל להם, כי לא התמזג באמונה עם השומעים אותו” (אל העברים ד:2).
האמונה חשובה עד מאוד. היא החוליה שמקשרת אותנו לכל הבטחות אלוהים – היא שמביאה כל ברכה אלינו. אך כאן אין מדובר באמונה מתה, אלא באמונה חיה. יש הבדל גדול בין השתיים. זה כמו שמישהו יאמר לי שעשרת אלפים דולרים הופקדו על שמי בבנק מסוים. אני יכול להאמין למידע הזה, אך אם לא אפעל ואמשוך את הכסף, האמונה הזו לא תועיל לי כלל.
הכפירה, לעומת זאת, סוגרת את הדלת ומונעת מהברכה להגיע. היא מתבטאת ישירות באי-ציות לאלוהים. כל הבטחות אלוהים מיועדות לאלה שמצייתים, אך רבים בוחרים לא לציית כי הם מפקפקים אם אכן יקבלו את מה שאלוהים מעניק לנאמנים. חוסר האמונה הוא שמזין את אי-הציות, ומוביל לחיים רחוקים מהברכות שאלוהים רוצה להרעיף.
אמונה חיה, לעומת זאת, היא פעילה ומעשית. היא גורמת לנו לפעול על פי מה שאלוהים הבטיח, בביטחון שהוא נאמן לקיים את דברו. אמונה אמיתית מדרבנת אותנו לציית, גם מבלי לראות, כי אנו יודעים שאלוהים מכבד את ההולכים בדרכיו. זו האמונה שפותחת את שערי השמים ומאפשרת לנו לחוות את עושר הבטחות אלוהים. -מעובד מד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אלוהים יקר, עזור לי לטפח אמונה חיה, שתקשר אותי להבטחותיך ותוביל אותי לפעול בביטחון בדברך. הצילני מאמונה מתה, שמאמינה בלבד מבלי לפעול, ולמדני ליישם את אשר אתה מבקש ממני. מי ייתן ובטחוני בך יבוא לידי ביטוי בציות, גם כשאיני רואה מיד את התוצאות.
אבי, היום אני מבקש ממך לחזק את אמונתי כדי להתגבר על כל ספק שמרחיק אותי מרצונך. עזור לי לחיות כך שציותי יבטא את בטחוני בהבטחותיך. תן לי אומץ ללכת אחר הוראותיך, בידיעה שאתה נאמן לקיים כל מה שהבטחת לאלה שמצייתים לך.
הו, אלוהים קדוש, אני משתחווה ומהלל אותך על היותך אל נאמן וראוי לכל אמון. תודה על הבטחותיך שאינן נכשלות לעולם, ועל שאתה מכבד את ההולכים באמונה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה הייתה לי מגדלור חזק שמדריך אותי בחיים אלה. מצוותיך היפות הן לי כתכשיטים יקרים. אני מתפלל בשם ישוע היקר, אמן.
