"הדריכני באמתך ולמדני, כי אתה אלהי ישעי" (תהילים כ"ה:5).
רבים בכנסיות אינם מצליחים לעזור לאחרים כי, עמוק בלבם, אינם בטוחים במצבם הרוחני שלהם. קשה להושיט יד לאחר כאשר הלב עדיין חושש שהוא טובע. איש אינו יכול להציל אחר אם רגליו אינן נטועות על קרקע בטוחה. לפני שמושכים מישהו מתוך המים הסוערים, יש להיות מעוגן — בטוח בדרך, בטוח באמת, בטוח בחיים.
והיציבות הזו נולדת רק כאשר אדם נכנע לתורת אלוהים הנפלאה ולמצוותיו הנשגבות. הביטחון הרוחני אינו נובע מרגשות או מנאומים; הוא נולד מהציות. כל העבדים הנאמנים — נביאים, שליחים ותלמידים — החזיקו בביטחון הזה כי חיו בציות למה שציווה האב. אלוהים מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים, ורק אלה נשלחים אל הבן למחילה ולישועה. כאשר הנשמה הולכת בנאמנות, היא יודעת היכן היא נמצאת ולאן היא הולכת — ואז יכולה לעזור לאחרים בסמכות ובשלום.
לכן, חזק את צעדיך בציות. כאשר הלב מבוסס בתורת ה', דבר לא יזעזע אותך, ואתה הופך לכלי שימושי ביד אלוהים. מי שמוצא את יסודו באלוהים יכול סוף סוף להושיט יד לזולת בביטחון ובמטרה. מעובד מד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אב אהוב, חזק את רגלי באמתך כדי שאחיה ללא פחד או חוסר ביטחון. למדני ללכת בבירור לפניך.
אלי, עזור לי לציית בנאמנות למצוותיך, כדי שחיי יהיו יציבים ואמונתי בלתי מתערערת. שלא אנסה לעזור לאחרים לפני שאהיה מבוסס ברצונך.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך כי הציות נותן לי בסיס איתן לחיות ולשרת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושעי הנצחי. תורתך האדירה היא היסוד הבטוח לצעדי. מצוותיך הן הבסיס שמחזיק את אמונתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
