“הדריכני בשבילי צדק למען שמך. גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי” (תהילים כ"ג:3–4).
כאשר אנו בוחרים לחיות בציות ובמסירות, משהו יקר מתחיל לצמוח בליבנו: אמונה מתמדת, שקטה אך איתנה — שמביאה את נוכחות אלוהים למציאות, גם כשהיא בלתי נראית. הוא הופך לחלק מכל דבר. וגם כאשר הדרך הופכת קשה, מלאה בצללים ובכאבים שאיש אינו רואה, הוא ממשיך להיות שם, עומד לצידנו, מדריך כל צעד באהבה.
המסע הזה אינו קל. לפעמים אנו עוברים ייסורים עמוקים, עייפות נסתרת, כאבים שקטים שאפילו הקרובים ביותר אינם מבחינים בהם. אך מי שהולך בעקבות מצוות ה' הנפלאות מוצא בהן הכוונה, נחמה וכוח. האב מדריך ברוך את הצייתנים, וכאשר אנו סוטים, הוא מוכיח אותנו בתקיפות, אך תמיד באהבה. בכל דבר, מטרתו אחת: להוביל אותנו למנוחה הנצחית עמו.
האב אינו שולח מורדים אל הבן. אך לאלה שמניחים לו להדריכם, גם בתוך הכאב, הוא מבטיח נוכחות, הכוונה וניצחון. מי ייתן והיום תמסור את לבך לדרכו של ה' — כי עמו, גם הדרכים האפלות ביותר מובילות אל האור. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אדוני, גם כאשר הדרך נראית ארוכה ובודדה, אני בוטח שאתה עמי. אתה רואה את מאבקיי הסודיים, את כאביי השקטים, ובכל דבר יש לך מטרה של אהבה.
תן לי לב עניו וצייתן, שאדע לשמוע אותך ברוח השקטה או בקול התוכחה התקיף שלך. שלא אלך לאיבוד ברצוני, אלא אכנע להכוונתך, בידיעה שסופך תמיד מנוחה ושלום.
הו, אלוהים אהוב, אני מודה לך שאתה מדריך אותי בכזו תשומת לב, גם כשאיני מבין. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא משענתי בדרכים הקשות. מצוותיך הן הדרך הבטוחה שמביאה אותי אל מנוחתך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
