“ההולכים ביושר הולכים בבטחה” (משלי 10:9).
יש רגעים שבהם המסע נדמה כטבול בסערה. הדרך מחשיכה, הרעם מפחיד, והכול מסביב נראה כמונע התקדמות. רבים מוותרים בדיוק שם, סבורים שאין אפשרות לראות אור כלשהו בתוך הכאוס. אך הניסיון מלמד שהחושך אינו תמיד ביעד — לעיתים קרובות הוא רק ברמה שבה אנו הולכים. מי שממשיך לעלות מגלה שמעל העננים, השמים בהירים והאור נשאר שלם.
בעוד שהמרדנות משאירה אותנו לכודים בעננים, הנאמנות מקרבת אותנו אל הכס, שם האור אינו כבה. אלוהים מגלה את תוכניותיו לצייתנים, ובעלייה הרוחנית הזו לומדת הנשמה ללכת מבלי להיכנע לנסיבות. האב אינו שולח מורדים אל הבן, אלא מוביל את הבוחרים לציית, גם כאשר הדרך דורשת מאמץ.
לכן, אם הכול נראה חשוך כעת, אל תישאר במקום — עלה. התקדם בציות, הרם את חייך, יישר את צעדיך עם רצון הבורא. זהו זכותו של בן צייתן ללכת באור, מעל הסערות, לחיות לאור הבא מאלוהים ולהיות מונהג על ידו אל הבן, שם יש סליחה, שלום וחיים. מעובד מדברי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב אהוב, עזור לי לא לעצור מול סופות החיים. למד אותי להמשיך לעלות, גם כאשר הדרך נראית קשה וחשוכה.
אלי, חזק את ליבי לציית כאשר הכול מסביב מנסה לגרום לי לוותר. שלא אסכים לחיות מתחת למה שהכנת עבורי.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך שקראת לי לחיות מעל ענני הספק והפחד. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא הדרך הנעלה שמובילה אותי אל האור. מצוותיך הם הבהירות שמגרשת כל חושך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
