“הכל עשה יפה בעתו; גם את העולם נתן בלב האדם” (קהלת ג:י"א).
לא המקרה, ולא האויב, הם שהציבו אותנו בדיוק בזמן הזה. אלוהים עצמו הוא שקבע שדור זה יהיה שדה הקרב שלנו, חלקנו בסיפור ההיסטוריה. אם הוא שם אותנו כאן, הרי שכאן אנו נקראים לחיות, להילחם ולציית. אין טעם להשתוקק לימים קלים יותר, כי הזמן הנכון הוא זה — והחסד הוא לעמוד בו באומץ, ביראת כבוד ובאמת. כל קושי הוא כלי אלוהי לעורר בנו אמונה עמוקה, רצינית ואמיתית יותר.
דווקא בימים הקשים הללו אנו לומדים להפסיק לבטוח בעצמנו ולהיכנע להדרכת מצוותיו הנשגבות של ה'. כאשר האמונה הקלה מתפוגגת, האמונה האמיתית מתגלה. וכאשר אנו מצייתים למה שכבר דיבר אלוהים, הולכים בדרכים שכבר התווה, אנו מתחזקים להמשיך הלאה. הזמן שבו אנו חיים דורש עמידה איתנה והבחנה — וזה בדיוק מה שהציות לתורת האב יוצר בנו.
האב מברך ושולח את הצייתנים לבן למחילה ולישועה. מי ייתן ותבחר היום לחיות את הזמן הזה באומץ ובענווה, בוטח לא בכוחך, אלא בחכמת אלוהים אשר קרא אותך לרגע המדויק הזה בהיסטוריה. -מעובד על פי ג'ון פ. ד. מוריס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אלוהים נצחי, אתה יודע את הזמנים והעיתים, ואני יודע שזמן זה נבחר על ידך עבורי. אינני רוצה לברוח מהאחריות לחיות היום, כאן, כפי שאתה חפץ.
עזור לי שלא להשתוקק לעבר קל יותר, אלא להתחזק ולהיות נאמן בהווה שהכנת. למדני להאמין בבגרות, לציית באומץ, וללכת בעיניים נשואות לרצונך.
הו, אדון אהוב, אני מודה לך ששמת אותי בזמן הזה עם מטרה. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא ההגה שמנחה אותי גם ברוחות מנוגדות. מצוותיך הן הקרקע הבטוחה שעליה אוכל ללכת, גם כאשר הכל סביבי נראה לא בטוח. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
