“הלא צויתיך? חזק ואמץ; אל תירא ואל תיחת, כי עמך ה' אלוהיך בכל אשר תלך.” (יהושע א:ט).
המתנה פסיבית לאלוהים היא למעשה צורה מוסווית של חוסר אמונה; משמעותה שאיננו בוטחים בו. אנו מצפים שהוא יעשה משהו נראה או מוחשי כדי שנוכל להפקיד בו את אמונתנו. אך אלוהים אינו פועל כך, כי זו אינה הבסיס ליחסים בין אלוהים לאדם. יחסים אלו דורשים שהאדם ייצא מעצמו, כפי שאלוהים יצא מעצמו כדי לכרות עמנו ברית.
אנו יוצאים מעצמנו כאשר אנו שומעים את קול אלוהים ומצייתים לו בדיוק כפי שהוא, מבלי לנסות להפעיל היגיון או להתאים אותו ללוגיקה שלנו. זו שאלה של אמונה – ביטחון טהור ופשוט באלוהים, שהוא מהדברים הנדירים ביותר למצוא. לעיתים קרובות, אנו בוטחים יותר ברגשותינו מאשר בו. אנו רוצים הוכחות מוחשיות, משהו בידינו שיאשר את נוכחותו, ואז לומר: "עכשיו אני מאמין." אך זו אינה אמונה אמיתית.
אלוהים קורא לנו להביט אליו ולבטוח בו ללא הסתייגות. “פנו אלי והיו נושעים.” אמונה אמיתית אינה תלויה בהוכחות נראות לעין, אלא בביטחון בלתי מעורער בדבר אלוהים. כאשר אנו מפסיקים לדרוש אותות ופשוט מצייתים, אנו מוצאים את מהות האמונה וחווים את הישועה שהבטיח. אמונה היא לבטוח בלב שלם, גם מבלי לראות, כי אנו יודעים שאלוהים נאמן. -מעובד מאת אוסוולד צ'יימברס. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אלי היקר, עזור לי לנטוש את הצורך בהוכחות נראות לעין כדי לבטוח בך. למד אותי לצאת מעצמי, להקשיב לקולך ולציית באמונה פשוטה וטהורה, מבלי לנסות להתאים את רצונך למחשבותיי שלי. תן לי לב הבוטח לחלוטין בנאמנותך, גם כשאיני רואה את הדרך לפניי.
אבי, היום אני מבקש ממך לחזק אותי להפקיד את ביטחוני אך ורק בדברך. פטר אותי מהישענות על רגשותיי או מחיפוש אחר אותות כדי להאמין בך. מי ייתן ואלמד להביט אליך ולמצוא ביטחון, בידיעה שהבטחתך אמת וישועתך בטוחה לאלה הבוטחים בך ללא סייג.
הו, אל קדוש, אני משתחווה ומשבח אותך על שאתה תמיד נאמן, גם כאשר אמונתי חלשה. תודה שאתה קורא לי לאמון עמוק יותר, המבוסס על דברך ולא על ראיות מוחשיות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא משענת מתמדת. לעולם לא אפסיק להגות במצוותיך הנפלאות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
