“הנה אלוהינו אשר אנו משרתים אותו, יכול להציל אותנו; ואם לא, דע לך, המלך, כי לא נעבוד את אלוהיך” (דניאל ג:17-18).
שלושת העברים שעמדו בפני נבוכדנצר גילו אמונה בלתי מתפשרת. הם ידעו כי אלוהים יכול להצילם מהכבשן, אך היו מוכנים להישאר נאמנים גם אם לא תבוא הישועה. ביטחון זה הוא הסימן האמיתי ללב שומע – אמונה שאינה תלויה בנסיבות, אלא נובעת מהכרה פנימית. הם העדיפו לעמוד מול האש מאשר להמרות פי ה'.
נאמנות זו נובעת מהציות לתורת אלוהים הנפלאה, אותה שמרו ישוע ותלמידיו בקנאות ובאהבה. כאשר אנו חיים על פי מצוות האב הנשגבות, הפחד מאבד מכוחו, והלב מתמלא אומץ לעמוד איתן גם מול רדיפות. אלוהים מגלה את תוכניותיו לנאמנים ומחזק את מי שאינם כורעים לאלילי העולם.
האב מברך את הצייתנים ושולח אותם אל הבן למחילה ולישועה. יהי רצונך שאמונתך תהיה כאמונתם של שלושת העבדים ההם – איתנה, נחושה ובלתי מתפשרת – מוכנה לשמוע בקול אלוהים, גם אם תבוא האש. מעובד על פי ד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אדון אהוב, תן לי את האומץ של עבדיך הנאמנים. שבשעת הניסיון לא אכחיש את שמך, אלא אשאר איתן באמתך.
חזק את אמונתי שאבטח בך, בין אם תבוא הישועה ובין אם הכבשן. יהי שלבי לעולם לא יכרע לאלוהי שקר של העולם הזה.
אבא יקר, אני מודה לך שלימדת אותי להישאר נאמן גם בתוך הלהבות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי לעד. תורתך האדירה היא הסלע שמחזיק את אמונתי. מצוותיך הן כאש טהורה השורפת את הפחד ומדליקה בי אומץ שמימי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
