"הנה הנפש החוטאת, היא תמות" (יחזקאל 18:4).
מה שעשתה חוה לא היה רק מעידה, אלא מעשה של אי-ציות במודע. כאשר בחרה לשתות מן המקור האסור, היא החליפה את החיים במוות, ופתחה את שערי החטא לכל האנושות. מאותו רגע, העולם הכיר את הכאב, האלימות והשחיתות המוסרית — כמו במקרה של הבן הראשון לאחר הנפילה, שהפך לרוצח. החטא נכנס לעולמנו הבוגר, מלא בכוח הרסני, ותוצאותיו התפשטו בכל הדורות.
הסיפור הזה מזכיר לנו עד כמה חמורות הן פקודות העליון. מצוותיו הנפלאות של אלוהים אינן גבולות שרירותיים, אלא גדרות הגנה השומרות על החיים. כאשר אנו מתרחקים מהן, אנו קוצרים סבל; כאשר אנו מצייתים, אנו מוצאים ביטחון וברכה. לציית פירושו להכיר בכך שרק ה' יודע מהו חיים ומהו מוות עבורנו.
לכן, הבט בדוגמתה של חוה כאזהרה. הימנע מכל דרך שמובילה לאי-ציות וחבק את הנאמנות לה'. מי שבוחר ללכת בדרכיו נשמר מכוחו ההרסני של החטא ומובל אל הבן כדי למצוא סליחה, שיקום וחיי נצח. מעובד מד. ל. מודי. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אב קדוש, אני מכיר בכך שהחטא מביא מוות והרס. הצילני מלשוב על טעויות העבר ותן לי תבונה לציית לרצונך.
אדון, הדרכני כדי שאחיה לפי מצוותיך הנפלאות, ואשמור את לבי מפני הפיתויים שמובילים לנפילה.
הו, אלוהים אהוב, אני מודה לך כי גם בתוך תוצאות החטא, אתה מציע חיים ושיקום. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא דרך חיים לנפשי. מצוותיך הן חומות הגנה המרחקות אותי מן הרע. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
