"הראני, ה', דרכיך, למדני ארחותיך" (תהלים כ"ה:4).
יש משהו משנה חיים בלחיות בעיניים פקוחות לפרטים הקטנים של יומנו. כאשר אנו מבינים כי אלוהים דואג אפילו לצרכים הקטנים ביותר, לבנו מתמלא בהכרת תודה אמיתית. מאז הילדות, ידיו הנחו אותנו — תמיד בברכה. אפילו התיקונים שקיבלנו לאורך החיים, כאשר אנו רואים אותם באמונה, מתגלים כאחת המתנות הגדולות ביותר שחווינו.
אך תובנה זו לא אמורה להוביל אותנו רק להודות — היא צריכה לדחוף אותנו לציית. ככל שאנו מכירים בדאגתו המתמדת של האב, אנו מבינים כי התגובה הצודקת ביותר היא ללכת אחרי תורתו האדירה. המצוות המופלאות של הבורא אינן עול, אלא מתנה — הן מראות לנו את דרך החיים, החכמה והקשר עמו.
ההולך בדרך הציות חי תחת אור ה'. ובמקום הנאמנות הזה האב מברך אותנו ושולח אותנו אל בנו האהוב, כדי לקבל סליחה וישועה. אין דרך בטוחה, מלאה ואמיתית יותר מאשר לציית לאלוהינו. -מעובד מהנרי אדוארד מאנינג. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אבא אהוב, תודה שהראית לי שנוכחותך נמצאת בכל פרט בחיי. תודה על כל מחווה קטנה של דאגה, על כל רגע שבו תמכת בי מבלי שאפילו הבחנתי בכך. אני מכיר היום שכל מה שיש לי בא מידיך.
אני רוצה לחיות יותר במודעות לרצונך. תן לי לב שומע וצייתן, שלא רק מהלל אותך במילים, אלא גם במעשים. שיהיו חיי מסומנים בנאמנות ובהחלטה איתנה ללכת בדרכיך הנפלאות.
ה', אני רוצה ללכת אחריך בלב שלם. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמלודיה איתנה ומתמדת שמנחה את צעדיי. מצוותיך הנפלאות הן פנינים יקרות שנשתלו בדרכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
