“הרם עיניך לשמים וראה. מי ברא את כל אלה?” (ישעיהו מ:כו).
אלוהים אינו קורא לנו לחיות סגורים באוהלים קטנים של מחשבה או אמונה מוגבלת. הוא רוצה להוציא אותנו החוצה, כפי שעשה עם אברהם, וללמד אותנו להביט לשמים — לא רק בעיניים, אלא גם בלב. ההולך עם אלוהים לומד לראות מעבר למה שמיידי, מעבר לעצמו. ה' מוביל אותנו למרחבים רחבים, שם תוכניותיו גדולות מדאגותינו, ושם מחשבתנו יכולה להתיישר עם גדולת רצונו.
זה נכון לגבי אהבתנו, תפילותינו ואפילו חלומותינו. כאשר אנו חיים כלואים בלב צר, הכל נעשה קטן: מילותינו, מעשינו, תקוותינו. אך כאשר אנו מצייתים למצוותיו הנפלאות של אלוהים ופותחים את הנשמה למה שהוא רוצה לעשות, חיינו מתרחבים. אנו אוהבים יותר, מתפללים עבור יותר אנשים, משתוקקים לראות ברכות מעבר למעגל הקטן שלנו. אלוהים לא ברא אותנו כדי שנחיה פנימה, אלא כדי שנשקף את השמים כאן בארץ.
האב מגלה את תוכניותיו רק לצייתנים. אם נרצה ללכת איתו, עלינו לצאת מהאוהל, להרים עיניים ולחיות כחברים אמיתיים של העליון — באמונה רחבה, באהבה נדיבה ובחיים מונהגים על ידי רצון אלוהים. -מעובד מג'ון ג'ואט. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אדון אלוהים, כמה פעמים הסתפקתי באוהל, מוגבל על ידי מחשבותיי ופחדיי שלי. אך היום אני שומע את קולך אומר: “הבט אל השמים!” — ואני רוצה לצאת למקום שבו מטרתך קוראת לי.
הרחב את ליבי, כדי שאוכל לאהוב כפי שאתה אוהב. הרחב את חזוני, כדי שאתפלל בעוצמה ואגיע לנפשות מעבר לשלי. תן לי אומץ לציית וללכת במרחבים רחבים, עם נשמה הפונה לרצונך.
הו, אלוהי האהוב, אני מודה לך שהוצאת אותי מהאוהל והראית לי את השמים. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא המפה שמובילה אותי לאופקים נצחיים. מצוותיך הן כוכבים יציבים המאירים את דרכי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
