“אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי הַלֵּב: חִזְקוּ, אַל תִּירָאוּ! אֱלֹהֵיכֶם יָבוֹא” (ישעיהו 35:4).

כמה פעמים אנו נושאים צלבים שאלוהים עצמו מעולם לא נתן לנו? החרדה מפני העתיד, הפחד ממה שעלול לקרות, חוסר המנוחה הגוזל את שנתנו — שום דבר מכל אלה אינו בא מאלוהים. כאשר אנו מנסים להקדים את המאורעות ולשלוט במה שעתיד לבוא, אנו אומרים, גם אם ללא מילים, שאיננו בוטחים לחלוטין בהשגחתו של האדון. כאילו אמרנו: “אלוהים, תן לי לטפל בזה.” אך העתיד אינו שייך לנו. וגם כאשר יגיע, הוא עשוי להיות שונה לחלוטין ממה שדמיינו. הניסיון שלנו לשלוט חסר תועלת, ולעיתים קרובות שורש החרדה הזאת נעוץ בחוסר התמסרות אמיתית.

אך יש דרך אל המנוחה — והיא נגישה. הדרך הזאת היא הציות לתורתו האדירה של אלוהים. כאשר אנו מחליטים להשקיע את כל כוחותינו כדי למצוא חן בעיני האדון, ולציית בלב שלם למצוותיו הנפלאות, משהו משתנה בתוכנו. נוכחותו של אלוהים מתגלה בעוצמה, ויחד עמה באה שלווה שאי אפשר להסבירה. שלווה שאינה תלויה בנסיבות, רוגע הממיס את הדאגות כפי שהשמש מפזרת את ערפל הבוקר. זהו הגמול של מי שחי בנאמנות לפני הבורא.

הנפש הבוחרת לציית אינה צריכה עוד לחיות במתח. היא יודעת שהאלוהים שאותו היא משרתת שולט בכל. הציות לתורתו הקדושה והנצחית של אלוהים לא רק משמח את האדון, אלא גם מציב אותנו בתוך זרם השלום והדאגה שלו. זהו מעגל מבורך: הציות מוליד נוכחות, ונוכחותו של אלוהים מגרשת את הפחד. מדוע להמשיך לשאת את משא המחר, אם כבר היום אתה יכול לנוח בנאמנותו של האלוהים המכבד את המצייתים לו? — מעובד על פי פ. פנלון. להתראות מחר, אם ירצה האדון.

התפללו איתי: אבי הרחמים, כמה פעמים ניסיתי לשלוט במה ששייך רק לך? סלח לי על הלילות ללא שינה, על ההחלטות שהתבססו על פחד, ועל המחשבות חסרות המנוחה שגזלו את השלווה שאתה חפץ להעניק לי. היום אני בוחר להניח את המשא הזה. איני רוצה עוד לחיות בניסיון לחזות את העתיד או לשלוט בו. אני רוצה לנוח בחסותך.

אדוני, כעת אני מבין שלחרדה יש שורש באי־ציות. כאשר אני מתרחק ממצוותיך הנפלאות, אני מתנתק מנוכחותך, ובכך מאבד את השלום. אך אני בוחר לשוב. אני רוצה לחיות באופן שישמח אותך, ולציית בכל לבי לתורתך האדירה. יהי רצון שנפשי תהיה מעוגנת בדברך, איתנה, רגועה ומוגנת.

הו, אלוהים הקדוש מכול, אני עובד אותך ומהלל אותך, כי בך אין צל של שינוי או חוסר יציבות. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך האדירה היא כמגן של אור העוטף את המציית, מרחיק את הפחד ומכונן את השלום. מצוותיך הן כחבלי זהב הקושרים אותנו אל לבך ומובילים אותנו אל החירות ואל המנוחה האמיתית. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.