"ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב:1).
המצוות של אלוהים אינן תמיד מלוות בהסברים, אך תמיד הן נושאות עמן הבטחות, בין אם הן מפורשות ובין אם הן מרומזות. אילו היה אלוהים נותן לנו נימוקים מפורטים לכל ציווי, הטבע האנושי היה נוטה להטיל ספק, לנתח ולפקפק. אך במקום זאת, הוא נותן לנו הבטחות, שהן הרבה יותר עוצמתיות. ההיגיון עשוי להיות מופשט וקשה להבנה, אך הבטחה היא ברורה, מעשית ומוחשית.
אברהם לא קיבל הסבר מדוע עליו לעזוב את ארצו ואת משפחתו; הוא קיבל רק הבטחה. אך הבטחה זו הייתה מספיקה, שכן היא באה מאלוהים הנאמן. ואלוהים מעולם לא נכשל בקיום הבטחותיו לאלה שכמו אברהם שמעו וצייתו. העיקרון נותר בעינו: מי שמציית, רואה את נאמנות אלוהים מתגלה באופן יוצא דופן.
שום דבר לא השתנה בימינו. כל אדם שמחליט, בנחישות וללא פשרות, לציית לתורת אלוהים החזקה, יכול להיות בטוח שכל טוב יקרה לו. אלוהים אינו כאדם שמבטיח ואינו מקיים. דבריו נצחיים ובלתי משתנים. המפתח לחוות את הברכות האלוהיות הוא בציות ללא תנאי. כאשר אנו בוטחים והולכים אחר תורתו ללא היסוס, אנו מגלים שהבטחותיו הן הרבה יותר ממילים – הן מציאויות שמעצבות את חיינו. -מעובד מ-J. Hastings. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: אלי היקר, אמת היא שצוויך אינם תמיד מלווים בהסברים, אך תמיד נושאים עימם הבטחות. אני יודע שטבעי האנושי לעיתים קרובות רוצה להבין לפני שהוא מציית, אך אני רוצה ללמוד לבטוח כפי שאברהם בטח. הוא לא קיבל פרטים, רק הבטחה, וזה הספיק לו כדי להמשיך הלאה.
אבי, היום אני מבקש ממך שתחזק את אמונתי כדי שציותי יהיה ללא תנאי. אינני רוצה להסס מול דברך, ולא לפקפק בדרכיך, אלא ללכת בביטחון שאתה נאמן ומקיים את הבטחותיך. אני יודע שמי שמציית לתורתך חווה את מלוא דאגתך וברכותיך.
הו, אל קדוש, אני משבח ומהלל אותך כי אתה בלתי משתנה ונאמן בכל אשר תאמר. תודה שהבטחותיך אינן מילים ריקות, אלא מציאויות שמעצבות את חייהם של הבוחרים ללכת אחריך ללא סייג. מי ייתן והליכתי איתך תסומן בציות ובאמון, כדי שאוכל לראות, יום אחר יום, את התגלות נאמנותך בחיי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה היא המעיין המרווה את רוחי. חיי מוצאים משמעות במצוותיך. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
