“יהיו דברי פי והגיון לבי לרצונך, ה', צורי וגואלי!” (תהילים י"ט:15).
ישנו סוג של שתיקה שעולה על אי-דיבור לשון הרע: זוהי השתיקה הפנימית, במיוחד כלפי עצמך. שתיקה זו דורשת מהאדם לשלוט בדמיונו — להימנע מלחזור שוב ושוב על מה ששמע או אמר, או מלהיאבד במחשבות דמיוניות, בין אם על העבר ובין אם על העתיד. זהו סימן להתקדמות רוחנית כאשר המחשבה לומדת להתרכז רק במה שאלוהים שם לפניה ברגע הנוכחי.
מחשבות מפוזרות תמיד יצוצו, אך ניתן למנוע מהן לשלוט בלב. אפשר לדחות אותן, לדחות את הגאווה, הכעס או התשוקות הארציות שמזינות אותן. הנשמה שלומדת משמעת כזו מתחילה לחוות שתיקה פנימית — לא ריקנות, אלא שלווה עמוקה, שבה הלב נעשה רגיש לנוכחות אלוהים.
שליטה זו על המחשבה, עם זאת, אינה מושגת בכוח אנושי בלבד. היא נולדת מתוך ציות לתורת אלוהים החזקה ולקיום מצוותיו השלמות. הן אלה שמטהרות את המחשבות, מחזקות את הלב ויוצרות בכל נשמה מקום שבו הבורא יכול לשכון. מי שחי כך מגלה קירבה אינטימית עם אלוהים שמשנה את הכול. -מעובד על פי ז'אן ניקולא גרו. להתראות מחר, אם ירצה ה'.
התפללו איתי: ה' אלוהי, אני מודה לך כי אכפת לך לא רק ממעשיי, אלא גם ממחשבותיי. אתה יודע כל מה שמתחולל בתוכי, ואף על פי כן אתה קורא לי להיות איתך.
למד אותי לשמור על שתיקה פנימית. עזור לי לשלוט במחשבתי, לא ללכת לאיבוד בזיכרונות חסרי תועלת ולא בתשוקות ריקות. תן לי ריכוז במה שבאמת חשוב — הציות לרצונך, השירות הנאמן שהצבת לפניי, והשלום שמגיע כאשר אני מבקש אותך בכנות.
הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך כי אתה מקרב אותי אליך, גם כאשר מחשבתי מתפזרת. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך החזקה היא כחומה מגינה השומרת על מחשבותיי ומטהרת את לבי. מצוותיך הנפלאות הן כחלונות פתוחים המכניסים את אור השמים לנשמתי. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
