״יש לי שמחה גדולה לעשות רצונך, אלוהי; תורתך בתוך מעי״ (תהילים מ:9).
המסירות לאדון היא, במהותה, לא יותר מאשר נטייה כנה ונכונות מתמדת לעשות את מה שאנו יודעים שמרצה את אלוהים. זהו ללכת בדרכיו מבלי להטיל ספק, בלב נכון ונכנע. זהו "רוח נדיבה" שעליה דיבר המשורר בתהילים נא:14, ועל אותה הרוח הוא מצהיר: "ארוץ בדרך מצוותיך כי תרחיב לבי" (תהילים קיט:32).
בעוד אנשים טובים רבים הולכים בדרכי ה', הנאמנים באמת רצים בהם, להוטים למלא את רצונו. עם הזמן, נכונות זו גורמת להם כמעט לעוף, מרוב החירות והשמחה שהם מוצאים בציות. זו הזריזות לשרת את אלוהים שמגדירה את המסירות האמיתית. היא חורגת מהמעשה הפשוט של עשיית הטוב; היא הופכת את הציות לביטוי של אהבה ושמחה.
להיות מסור באמת פירושו יותר מאשר לעשות את רצון אלוהים – פירושו לעשות זאת בלב קל ושמח. ציות מלא תודה והתלהבות משקף רוח שמכירה בטובו ובחכמתו של ה' בכל אשר יצווה. כאשר מסירותנו כזו, היא לא רק מקרבת אותנו לאלוהים, אלא גם מאפשרת לנו לחוות את החירות והשמחה שבחיים בנוכחותו. -מעובד מפרנסיס דה סאל. להתראות מחר, אם ה' ירצה.
התפללו איתי: אלוהים יקר, תן לי לב נאמן באמת, נוטה לעשות את רצונך בשמחה ובנכונות. למד אותי לציית בהתלהבות ובאהבה, להכיר בטובך ובחכמתך בכל אשר תצווה. יהי שחיי יהיו השתקפות של מסירות כנה זו, והפוך כל מעשה של ציות לשבח לך.
אבי, היום אני מבקש ממך לשתול בלבי את הרוח הנדיבה שעליה דיבר המשורר. עזור לי לרוץ בדרך מצוותיך בקלות ובתודה, ולמצוא עונג במילוי רצונך.
הו, אלוהים קדוש, אני סוגד ומשבח אותך על החירות והשמחה שבחיים בציות לך. תודה שאתה אל שקורא לנו לשרת בלבבות מלאי אהבה ותודה. יהי שמסירותי אליך תמיד תסומן בהתלהבות ובשמחה, ותשקף את טובך בכל מעשיי. בנך האהוב הוא נסיכי ומושיעי הנצחי. תורתך העזה מקרבת אותי אליך יותר ויותר. אני חש שמחה גדולה בהתבוננות במצוותיך היפות. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
